בואו נהיה קצת יותר מיסטיים. שפה יוצרת מציאות לא רק באופן שהיא משפיעה וסוחפת. לשפה, לדיבור ללחשים ולקמיעות קיים, לפי המאמינים בזה, ממש כוח מאגי כך שבאופן ישיר ניתן בעזרתם לשנות את המציאות לרפא מחלות, לנצח במלחמות ולפתוח דלתות (Open Sesame!).
כלומר לצירופי ההברות עצמם (לפי המאמינים בזה) יש עוצמה מאגית שלא תלויה במשמעות שמייחס לה השומע.
כבר בתיאור בריאת העולם בספר בראשית מתוארת הבריאה עצמה כתוצאה של אמירה במילים – "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". מילת הקסם הבינלאומית איננה, כפי שחושבים, "בבקשה" אלא היא "אבראכדברה". יש ניסיונות רבים להסביר את מקורה אבל המקור הקדום ביותר הוא כנראה מהשפה הארמית. המילה מקורה בארמית שמורכבת משתי מילים אברא-כדברא. כלומר בריאה על ידי דיבור, כמו הפסוק "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". וזה כנראה המקור להתפתחות המחשבה האנושית שמקשרת בין מילים לבין פולחן. התפתחות הברכה כהענקת מזל טוב, או להיפך קללה ולשון הרע, באמצעות מחווה מילולית.
לעיתים הברכה לא נאמרת בדיבור אלא נכתבת בקמע אותו נושא האדם על גופו באמונה שלמילים כוח סגולי לשמירה מעין הרע ומצרות שונות ומשונות.
גם אם לא מאמינים בברכות, בקללות ובקמיעות, מילים אכן יוצרות מציאות והשפעה – מילים מאפשרות להתעלות מעל מחלוקות לחבר ולגשר את הלבבות. מצד שני מילים עלולות להרוס יצירתיות, לדכא, לפגוע. גם בתחום המקצועי, יש למילים כוח לקדם נושאים מקצועיים ולדובב צוותי עבודה וקבוצות להישגים דרמטיים. מדהים לעיתים לראות פסק זמן דרמטי במשחק ספורט בו המאמן לא מעביר הנחיות טכניות לשחקנים אלא מילות עידוד וחיזוק שמשנים את כל תמונת המשחק. האין זאת הוכחה שלמילים יש קסם?
בימינו כשרואים גופי מתכת מרחפים באוויר לא מייחסים לכך עניינים מיסטיים על טבעיים, וניתן להסביר זאת על ידי הכוחות הפיזיקליים הפועלים על הגוף כדי להחזיקו באוויר. אבל כשרואים מטאטה עף באוויר כתוצאה מאמירת מילות קסם זה מייד מסווג כתופעה המנוגדת לכל החוקים המוכרים לנו. ככל הידוע לנו, אין חוקי טבע המקשרים דקלום הברות מוזרות עם ביטול כוח הגרביטציה. וככל הידוע למילים אין כוח לשנות את חוקי הפיזיקה. אבל, על פניו, זה לא בהכרח יותר מוזר מלראות מטוס ממריא… ההבדל הוא שאנו רגילים לראות מטוסים ממריאים כל הזמן ולא רגילים לראות מטאטא מעופף. במילים אחרות, אם היינו מזהים באופן קונסיסטנטי שניתן להעיף עצמים דוממים בעזרת לחשים היינו פשוט מנסחים זאת כחוק פיזיקלי. וכשם שכוח הגרביטציה והכוח האלקטרומגנטי לא מובנים עד הסוף אבל ניתן לחזות בעזרתם שלל תופעות כך גם אילו השפעת מלות קסם היתה ניצפת בניסויים באופן קונסיסטנטי זה היה נהפך לחלק מחוקי הטבע.
אבל כידוע ההגדרה של תיאוריה מדעית (על פי פופר) היא כזו ש-א' היא ניתנת להפרכה ו-ב' ניתן לנסותה אמפירית. וכל עוד לא נוכל להראות אמפירית שלחשים ודקלומים משנים מציאות באופן הדיר, תעופת מטאטא תישאר תופעה על טבעית.
אבל אולי כן ניתן להוכיח שלחשים ודקלומים משנים מציאות על ידי ניסוי?
נתבונן מעט בנושא התפילה. תפילה נאמרת במילים. לעיתים בשפות קדושות (עברית, לטינית, סנסקריט, ערבית), מתיימרת לשנות את המציאות, ומסתבר שלאורך השנים התקיימו מחקרים מעניינים בנושא. נחזור אליהם מיד. קודם לכן נציין שתפישה ניו-אייג'ית יותר לנושא התפילה אינה בהכרח מגדירה אותה כבקשה מכוח עליון לסיוע. לפי תפישה זו, תפילה או מנטרה היא הכנה והכנעה עצמית שמטרתה להשפיע על התודעה, לא כדי שייעשה עבורנו דבר מסוים אל כדי שאנו נעשה את הנעלה והראוי. לתפילה יש כוח לא מוסבר (בין אמיתי בין בפלסבו) לרפא את המתפלל עצמו. המנטרה לפי התפיסה ההינדית למשל היא חזרה שוב ושוב על צלילים בתדירויות מסוימות הגורמת לתגובות אנרגטיות ולחסינות גופנית. תפילה, בהקשר זה לא צריכה הוכחה אלא עבודה (practice). תפילה יוצרת פרספקטיבה של רפלקציה, צניעות ופשטות עם כוח לגבש משפחה וקהילה בעיקר כשמתפללים על אחר או על קבוצה. תפילה, בהקשר זה, אינה דרישה המועברת לאל, אלא מילים היוצרות חיבור. פשוט על ידי קריאת אותן מילים, רק מילים, שוב ושוב נוצר השינוי.
נחזור לנושא הניסויים בתחום התפילה – התפילה נפוצה בכל הדתות והתרבויות מאז שחר ההיסטוריה
וישנם מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה שם נראית השפעה חיובית על המתפלל עצמו וזה דבר מדהים כשלעצמו – אולי סוג של קסם. אבל מה בעניין השפעה על מושא התפילה? סדרת ניסויים שנערכו בשנות ה-2000 בכמה אוניברסיטאות בעולם בדקו אם תפילות מרחוק עשויות לעזור לחולים להירפא. הניסויים נעשו במה שנקרא סמיות כפולה. כלומר המתפלל לא ידע על מי הוא מתפלל והחולה לא ידע שמתפללים עליו. ניסויים אלה לא הראו תוצאות חד משמעיות. אולם ניסויים אחרים כמו זה שנערך באוניברסיטת תל אביב במתודת סמיות כפולה הראה קשר בין התפילות לבין התועלת לחולים.
כחלק מטרנד בהצלחת ניסויים שהראו שקיימת השפעה לתפילות על רפואת חולים נעשה הניסוי הבא שבדק את השפעת התפילות רטרואקטיבית. כלומר המחקר בדק השפעת תפילה על נתוני חולים שאושפזו ארבע שנים קודם לכן ויותר. החוקר טען שאין להגביל את ההשפעה של התפילות מרחוק על חולים רק להווה משום שאי אפשר לטעון שהאל מוגבל על ידי הזמן הלינארי. התוצאות לא היו מובהקות אך הן הראו כי משך האישפוז ומשך הזמן שבו לקו החולים בחום גבוה היו נמוכים באופן מובהק עבור "קבוצת התפילה" ביחס לביקורת. כלומר תפילה עכשיו על חולים שחלו בעבר הרחוק אכן עוזרת רטרואקטיבית. האם מחקר זה מפריך את חוקי הפיזיקה כפי שמוכרים לנו היום?
צריך לציין שאף כותבי המחקר לא השתכנעו ולא נכנס לסיבות כאן. זה נושא שנוי במחלוקת וכמו תמיד זה תלוי הרבה בהשקפת עולם של מנתח הניסוי אם לקבל אותו או לדחותו. על כל ניסוי שמוכיח לכאורה שתפילות מרחוק יעילות נכתבים יותר מאמרי-נגד המוצאים שגיאות והטיות במחקרים. גם בהקשר זה למילים יש עוצמה… הרי מה שאני מאמין בו הוא תמיד רציונלי, טבעי, מדעי, בהיר ומה שאתה מאמין בו הוא מיסטי, לא מדעי, עמום, על-טבעי. כשאתאיסט קורא תנ"ך, יהודי קורא ברית חדשה, או נוצרי את התלמוד הוא מבחין מיד בסתירות ובחוסר עקביות. כשקוראים טקסט שמזדהים אתו נוטים ליישב את הסתירות ולהבין אותן. זו הטיה מובנית וזה גם מגבלתה של השפה.
אם כן, האם הניסויים שהראו קורלציה בין התפילות לריפוי מוכיחים שלחשים ודקלומים משנים מציאות? כנראה שלא משום שאולי קיימות סיבות אחרות לכך, ויהיה צורך בסדרה ארוכה מאוד של ניסויים שיראו באופן מובהק שתפילות מרחוק עוזרות ומתפקדות כתהליך טבעי אמפירי לכל דבר כדי להוכיח זאת מדעית. אבל זה כן מוכיח שזה נושא מסקרן עם אמונות חזקות בעד ונגד ושניסויים אלה ימשיכו לחזק כל צד באמונתו.
מילים הן הרבה יותר מאשר סימנים, או צירופי אותיות. העובדה שלמילים יש עוצמה באה לידי ביטוי גם בתופעות יומיומיות אחרות כגון נדר, שבועה, התחייבות, קללה ובקשת סליחה. זה מדהים כמה המילים הללו משנות מציאות. לעיתים אפילו לשימוש במילים מסוימות ולא אחרות עשויה להיות השפעה מכרעת על הצלחה או כישלון במשא ומתן או מערכת יחסים. הפקת הברות בכוחה לייצר קונפליקטים ומלחמות, להפיג מתחים ולהביא שלום. אולי הכוח הדומיננטי ביותר באדם הוא המצב הנפשי שמושפע יותר מהרשמים על המציאות מאשר המציאות עצמה. למילים יש השפעה מכרעת על מראית העין של המציאות אשר לה השפעה נפשית רבה המשפיעה ומניעה לפעולה.
אז אולי אין בכוחה של השפה להעיף חפצים באוויר (או שאולי יש…) אבל בהחלט יש לה כוח לשנות את המציאות ולהשפיע על העולם. וכשניגש לקרוא, לכתוב ולתרגם טקסט או אפילו בפותחנו את פינו לדבר נזכור את כוח הקסם והכישוף שבשפה, את פוטנציאל התועלת והנזק שבה.
