מאמר זה נראה הקופץ בין נושאים שונים אבל אני מקווה שלקראת הסוף הכל יתחבר…
שפה מעידה על שונות אבל גם על חיבור לאחר. השונות מחסנת את האוכלוסיה אבל בעת ובעונה אחת דוחה את השונה.
לשפה באופן כללי יש אלמנטים אוניברסליים שמשתפים את כל השפות כגון אותיות, הברות, מילים ומשפטים המורכבים משמות עצם ופעלים, וכמובן שכל השפות משמשות לאותה מטרה והיא התקשורת. כל הדברים הללו משותפים לכלל השפות ולכלל התרבויות. אבל, מצד שני, ניתן להתבונן בשפה גם כמנגנון ספציפי וייחודי המבדל בין תרבויות ובהסתכלות זו לכל שפה יש אולי דרך משלה להגדיר את המציאות מה שאולי משפיע על דוברי שפה מסוימת להיות נבדלים בתרבותם ובתפישת עולמם. בשנות ה-30 של המאה הקודמת בנג'מין וורף סבר ששפות שונות מייצגות צורות מחשבה שונות ברחבי העולם. גישה זו נקראת בלשנות יחסית (Linguistic Relativity). וורף הביא שלל דוגמאות המצביעות על הבדלים בין שפות המעידים על תפישות זמן שונות של דוברי השפות או אפילו על יכולת התמצאות בשטח והכל בגלל המילים והתיאורים בשפה אחת שאינם קיימים בשפה אחרת. ואכן תרגום ישיר בין שפות לא תמיד אפשרי במלואו ומשהו אובד בתרגום משום שלא תמיד ניתן לשמר את מהות המסר בין שפות. הבלשנות היחסית הקיצונית אף טוענת שאופן החשיבה משתנה עם השפה (thought varies with language) והיא נובעת מתפישת הבלשנות הדטרמיניסטית (Linguistic Determinism) הטוענת ששפה ממש קובעת את אופי המחשבה (language determines thought). גישת הבלשנות היחסית לא כל כך מקובלת כיום במחקר הבלשני המודרני הטוען שקוגניציה אינה תלויה בשפה אולם ישנם אנתרופולוגים ופסיכולוגים הטוענים שלמבנה השפה ולאוצר המילים שלה יש תפקיד משמעותי ובעל השפעה על אופן המחשבה.
ריבוי השפות מעיד על מגוון ושונות באוכלוסיות העולם. לעתים אף בתוך שפה ספציפית ישנו בידול משמעותי של דיאלקטים ומבטאים שיוצר אף בידול תרבותי נוסף. הריבוי והמגוון בטבע חשוב לצורך עמידות המינים בפני מחלות ושינויים טבעיים קיצוניים. האם זה כך גם במגוון השפתי והתרבותי?
מוכרת הסיטואציה בה משפחה מהגרת למקום חדש עם שפה חדשה והילדים שנולדים נחשפים בילדותם קודם לשפה המדוברת בתוך המשפחה. למשל בארה"ב זה יכול להיות שפות כגון קוריאנית או סינית. כשהילד יוצא למסגרות מחוץ לבית הוא נחשף בהדרגה לשפה המקומית ובשלב מסוים הופך לדו לשוני. ומה שבדרך כלל קורה זה שהשפה הדומיננטית שלו הופכת להיות שפת המקום ואילו שפת המשפחה נחלשת. עד כדי כך שהילדים מדברים להוריהם בשפת המקום בעוד ההורים מנסים לדבר איתם בשפת האם שלהם. דו לשוניות זו קרויה שפת מורשת (Heritage Language). בעולם אידאלי דו לשוניות נדמית כאילו האדם הדו-לשוני דובר את שתי השפות ברמה גבוהה. מסתבר, כך הגדיר הבלשן רומן יעקובסון וזה די אינטואיטיבי, שמה שנטבע בנו בילדותינו מחזיק מעמד יותר בתודעה וקשה לשנותו וככל ששפה שנרכשת מוקדם יותר כך היא אחרונה להישכח (first in last out). השפה והתרבות מוטמעת בנו בשלב מוקדם בחיינו. ואפילו אם שפה זו אינה השפה החזקה שלנו יש לה השפעה רבה עלינו במהלך חיינו יותר מכפי שנדמה לנו.
יחד עם זה שהחתמה של המידע הנרכש בילדות הוא כה עוצמתי, המידע הנרכש בילדות נרכש מהר מאוד. שפה נרכשת מהר על ידי ילדים צעירים ובקושי רב על ידי מבוגרים. המבוגרים גם מהירים לשכוח את השפה שרכשו בגיל מאוחר בעוד שהשפה והידע הנרכש בגיל צעיר נשמרים היטב. שפה שנרכשת בגיל צעיר וכמוה לכל שלל הידע הנרכש בגיל צעיר יש כנראה השפעה מהותית על תפישות עולם.
נראה שכשחודר ווירוס הקורונה לגוף, הגוף מנסה להתגונן כנגדו. תהליך התגוננות זה בדרך כלל לא מעורר תסמינים כלל. לעיתים רחוקות זה מעורר מחלה הדומה לשפעת קלה ובמקרים נדירים גורם למחלה קשה ואף לגרימת מוות. מסתבר שאצל ילדים ההידבקות מהירה וכך גם ההתאוששות ואצל מבוגרים להיפך.
כשווירוס תוקף מחשב פעמים שהמחשב יגיב בתגובת נגד על ידי תוכנה אנטי-וירוס ויגן על המחשב באופן שהמשתמש לא יהיה מודע להתקפה. פעמים שההגנה תוכל לווירוס התוקף אבל רק באופן חלקי כך שיתעוררו תקלות מעטות או רבות שיגבילו ואולי ימנעו את פעולתו התקינה של המחשב. ובפעמים שהמחשב יקרוס לגמרי ויגרום לתקלה הרסנית ואיבוד מידע שלא ניתן לשחזור.
באופן דומה כשאדם נחשף לדעה כלשהי שאינה עולה בקנה אחד עם אמונותיו מתעוררת מערכת התנגדות אוטומטית המנסה להילחם בדעה החריגה, בעצם הזר שחדר לתודעה. כדאי לשים לב שכשאנחנו קוראים כתבה בעיתון המנוגדת לגמרי להשקפת עולמינו, אנחנו באופן בלתי מודע לחלוטין קוראים את הכתבה באופן ביקורתי ומעלים במהירות טיעונים והתנגדויות למידע החדש שנחשף בפנינו. התודעה תוקפת את הדעות הזרות ממש כשם שהגוף תוקף וירוס החודר לגוף. אנחנו בדרך כלל סומכים על מידע רק אם הוא תומך במה שאנו מאמינים ומערכת ההגנה מיד מייצרת טיעונים כדי למנוע דיסוננס קוגניטיבי בין המידע הזר החדש לבין אמונתנו והתנהגותנו. ברוב המקרים מערכת ההגנה מוצאת טיעונים מספיקים והמידע הזר החדש עוזב את התודעה וחולף באותה מהירות לעיתים תוך כדי חיזוק מערכת התודעה ביכולת התנגדות עתידית למידע זר דומה שעלול "לתקוף" אותנו. לעיתים קרובות נוצר בלבול זמני בו התודעה מחפשת מידע חיצוני שיסייע להתנגדות ולסילוק הדעה החריגה. לעיתים רחוקות הבלבול כה חריף שהוא משתק אותנו ומשאיר אותנו חסרי אונים. ורק לעיתים ממש רחוקות הוא מופנם ומוטמע באופן משנה תודעה. מנגנון הגנה זה אומנם שומר על יציבות התודעה אבל באותו זמן הוא מונע מאיתנו להיפתח לרעיונות חדשים.
חיסון העדר הוא תופעה שמונעת התפרצות מגפה בגלל שאוכלוסיה רבה כבר מחוסנת ולכן קצב ההדבקה קטן יותר. כך כשאוכלוסייה כבר מחוסנת מפני מידע זר, המידע הזר פחות מצוי ולכן סביר שאדם שאינו מחוסן מפני המידע הזר לא יחשף למידע זר זה ובפועל הופך להיות מוגן יותר. הקהילה ההומוגנית תרבותית משמשת מגן מפני מידע זר.
לידיעות או סרטונים וויראליים, בדרך כלל, אין פוטנציאל פגיעה במערכות האמונות והדעות. ידיעות וויראליות המתפשטות כמו אש בשדה קוצים מסווגות כאטרקציות לא מזיקות כך שהן אינן יוצרות דיסוננס קוגניטיבי ולא דורכות את מערכות ההגנה מפני מידע זר ומזיק ולכן אולי הן מתפשטות.
שפה במידה רבה מהווה השתייכות לקהילה. אפילו חברות הדוברות את אותה השפה משמרות ייחודיות קהילתית ספציפית על ידי דיאלקט או מבטא מקומי . למשל לערבית המדוברת בכל מדינות ערב קיימים דיאלקטים מקומיים ייחודיים לכל מדינה וכך גם סינית, ספרדית ואפילו אנגלית. עד כדי כך שאפילו באזורים שונים באותה מדינה קהילות דוברות בעגות ומבטאים שונים. בשנים האחרונות, בהשפעת הגלובליזציה, והדומיננטיות של השפה האנגלית, החשיבה היתה שהגלובליות מוחקת את הקהילתיות והעולם הפך להיות כפר גלובלי ללא גבולות. אולם אחת התופעות של מגפת הקורונה היא שהחברות מסתגרות פנימה לתוך עצמן. השבטיות והמשפחתיות מתחזקת לעומת הגלובליות המתפוררת. העולם אולי משתף פעולה אבל האינטרס המקומי שב ומתעצם.
מעבר למגפה הפיזיולוגית, משתוללת מגפה עולמית של בהלה מקורונה שמשתקת את הכלכלה העולמית וגורמת הפסדים עצומים לאוכלוסייה רבה. זהו וירוס התוקף את התודעה שמנסה לצורך הישרדותה להתמודד עם המצב החדש. לצורך זה הקהילתיות התרבות והשפה המוכרים מהווים עוגן והגנה נפשית מפני הלא נודע. המגוון האנושי והטבע בכלל דרוש לצורך הישרדות מפנדמיות וסכנות טבע אחרות אבל הומוגניות ו-"שפה משותפת" מספקים תחושת ביטחון מסכנות אלה.
