המצאת הכתב הוסיפה לשפה את מימד הזיכרון. את האפשרות לשמר את התרבות והידע לדורות הבאים. התרגום משפה לשפה מאפשר לרתום את שלל הידע שנצבר ולהתקדם על כתפי העבר קדימה.
בשנת 1085 כבש אלפונסו השישי את טולדו מהמוסלמים והכובשים הנוצרים עמדו נפעמים נוכח היופי והתרבות של העיר הערבית הרב תרבותית והרב לשונית. אחת ההפתעות היתה העושר הספרותי ובעיקר ספרות ענפה בנושאי רפואה שתורגמו במהלך מאות שנים לערבית בתקופת תור הזהב של האיסלם על ידי תנועת התרגום של בית החוכמה. בעוד שעד לאותה תקופה הכיבוש המוסלמי באזור הביא לפריחה בתרבות ובמדע, הנצרות עד אז, היתה התרבות החשוכה שזיהתה את ההשכלה והמדע עם כפירה. בתקופתו של אלפונסו השישי הפכה טולדו לבירה התרבותית של אירופה הנוצרית. הספרייה הגדולה של טולדו משכה אליה מלומדים מכל היבשת שלקחו איתם העתקים ותרגומים מהספרייה והעשירו את הידע במקומותיהם. מלומדים אלה יחד עם מתרגמים יהודים ונוצרים תושבי האזור שחיו קודם לכן תחת השלטון המוסלמי יצרו קבוצה שנקראה מאוחר יותר בשם מוסד התרגום של טולדו או בשמו האנגלי The Toledo School of Translators.
המלומדים בטולדו באותה תקופה דיברו בעיקר ערבית, והספרות הענפה בערבית היתה כלי עבודתם העיקרי. עם הכיבוש כשנוצר המפגש עם התרבות הנוצרית ששפת כתיבתה העיקרית היתה לטינית התעורר הצורך בתרגום.
בתחילת המאה ה-12 טולדו היתה עיר מתונה ופתוחה יותר מבחינה דתית ואפשרה חופש פולחן אפילו ליהודים. בתחילת פעילות התרגום המתרגמים תרגמו בעיקר מערבית ללטינית שהיתה השפה הרשמית של הכנסייה, לעיתים לא כתרגום ישיר אלא באמצעות תרגום ראשוני לקסטיליאנית תוך מעורבות שני מתרגמים. הפעילות התנהלה תחת ניצוחו של הארכיבישוף ריימונד מטולדו שהקים את מרכז התרגום בספריית הקתדרלה. וכך ספרות ענפה תורגמה משפה לשפה ולתרבויות אחרות וכן נכתבו פרשנויות והגות מקומית. כך תורגמו ספרים רבים בפילוסופיה, רפואה, מתמטיקה, אסטרולוגיה, אסטרונומיה וכך גם נשמרה זהותם של מתרגמים רבים מאותה התקופה שחלקם אף השאירו כתבים מקוריים משלהם. פעילות זו העשירה מאוד את מגוון הספרות הכתובה לטינית וחשפה את אירופה הנוצרית לעולם חדש. מוסד התרגום בטולדו במאות ה-12 וה-13 ניזון מתנועת התרגום בבגדד במאות ה-9 וה-10 בכך שתרגם מחדש תכנים, שתורגמו מיוונית לערבית, לשפה הלטינית.
לאחר מותו של הארכיבישוף דעכה פעילות התרגום בטולדו אבל התעוררה שוב לחיים עם התמסדות Toledo School of Translators במאה שלאחר מכן.
במאה ה-13 אלפונסו העשירי הפך לפטרון האומנויות והמדעים ואפילו השאיר כתבים משלו בהיסטוריה וספרות. הוא ייסד מוסדות למחקר ותרגום במקומות אחרים אף מעבר לטולדו אבל בתקופתו מוסד התרגום בטולדו היה בתפארתו. בתקופה זו יעד התרגום כבר לא היה ללטינית אלא לשפות רומאניות מה שפיתח מאוד את השפה הקסטיליאנית ואיפשר ליותר ויותר אירופאים להיחשף למגוון עצום של טקסטים בשפתם שלהם וגם יצר את היסודות לשפה הספרדית המודרנית. לאחר מותו של המלך אלפונסו העשירי, דעך עוצמתו של מוסד התרגום, אבל הספרות המתורגמת הרבה הפכה לעובדה מוגמרת לה היתה השפעה עצומה הרבה מעבר לטולדו וגם מלכים אחרים באירופה השקיעו בתרגומים של קלאסיקות, מדעים וכתבי קודש לשפות אירופאיות אחרות.
השפעת מוסד התרגום בטולדו היתה רבה וכתוצאה מכך אוניברסיטאות ברחבי אירופה יכלו בפעם הראשונה לשלב את הקלאסיקות בתוכניות הלימודים. התיאולוגיה של האיסלאם והיהדות כבר הושפעו מתרגומי כתבי אריסטו, אפלטון ואחרים לערבית וכעת רוג'ר בייקון, תומאס אקווינס ומלומדים אחרים נחשפו מתרגומים לטיניים וקסטיליאנים לפילוסופיה היוונית ואף לפילוסופים ערביים כאיבן סינא וההשפעה האריסטוטלית החלה לחדור גם לתיאולוגיות הנוצרית. ההשפעה חרגה מתחום ההגות לתחומי המדע השונים. מדענים ואסטרונומים כמו למשל קופרניקוס צמחו מחשיפה לאותם תרגומי ספרי אסטרונומיה ביוונית ובערבית שכעת היו זמינים לכל.
הספרים שתורגמו בטולדו היו בפועל ספרי הלימוד באוניברסיטאות באירופה ברפואה, מתמטיקה, אסטרונומיה ומדע במשך מאות שנים עד למאה ה-17. הערבים הביאו לאירופה לא רק ספרות מגוונת אלא אף שיטות ניסוי ואת שיטת הספירה העשרונית השונה משיטת הספירה הרומית שהיתה נהוגה עד אז. הסיפרה אפס הומצאה בהודו במאה ה-6 לספירה, אומצה והגיעה לאירופה באמצעות ספרי המתמטיקה שתורגמו מערבית. האם ניתן לדמיין את עולמינו ללא הסיפרה אפס?
מוסד התרגום בטולדו הוקם מחדש ב-1994 במסגרת אוניברסיטת קסטיליה-לה מנצ'ה ופועל כדי לצמצם את הפער התרבותי והשפתי בין העולם הערבי ובין המערב, כשהפעם הנחלת הידע הוא יותר לכיוון הערבית. השקעה בפיתוח ידע, לימוד ותרגום אינה אפשרית ללא פתיחות וסקרנות לידע. קשה להאמין אבל אפילו בימינו, בעולם כה מפותח טכנולוגית ישנן תרבויות המונעות או מגבילות רכישת ידע מאזרחיהם.
ההרמוניה שבין הדתות, השפות ותחומי הידע שבטולדו בתקופתו של אלפונסו העשירי נמחקה תקופה קצרה לאחר מכן בה החלה להתפשט האינקווזיציה הקתולית ברחבי אירופה, שעוררה הקצנה דתית ותרבותית שעם השלכותיה מתמודדים עד ימינו אנו.
הפילוסוף היגל ראה את ההיסטוריה האנושית כולה כהתממשות של האידיאה (האלוהית) בתהליך של תזה, אנטיתזה וסינתזה. הסבר פשטני לעקרון זה בהיסטוריה הוא שכל מצב או אירוע היסטורי הוא "תזה" שמעורר בהכרח תגובת נגד (אנטיתזה). התוצאה מן ההתנגשות הזאת נוצר מצב חדש, סינתזה, והיא שוב תזה לתגובה נוספת. בדרך זו מתקדמת ההיסטוריה, ומתקרבת בשלבים אל המימוש של האידיאה השלמה בעולמנו. במהלך הזה לכל שלב בהיסטוריה יש תפקיד בקידום התהליך ההיסטורי לקראת היעוד. החוקיות הזו מכונה אצל היגל "עורמת התבונה (האלוהית) של ההיסטוריה".
העריצות לאורך ההיסטוריה תמיד חוששת מההשכלה ופועלת לדכא אותה אבל אותה עריצות מעוררת ריאקציות לשחרור, לחופש וצימאון לידע שפורצות עם הזמן. למרות שתנופת ההשכלה והפתיחות בטולדו נבלמה עם החשיכה שבאה כתוצרה מהקצנה דתית, הרי שהכתיבה והתרגום, קבעו עובדות בשטח. אפשרו שימור ידע להגותם של ענקי העבר שהמתינה להתעוררות שתגיע עם התפתחות הרנסאנס שהופיע בשנים הבאות ותביא יוצרים והוגים לעמוד על כתפי העבר ולהוסיף ידע.
מפגש בין תרבויות מתרחש במהלך כל ההיסטוריה האנושית. במפגש שכזה לעיתים תרבות אחת נעלמת לגמרי, לעיתים תרבות אחת משפיעה על השנייה אולם פעמים שהיא משנה אותה לגמרי. האינטראקציה המשמעותית בין תרבויות מתרחשת דרך פעילויות תרגום. תקופת המעבר שבין האיסלם לנצרות באירופה היתה דרמטית מבחינת השפעות תרבותיות הדדיות. תהליך דיאלקטי של תיזה ואנטיתיזה שבסופו של דבר יוצרת סינתיזה. הניגודיות התרבותית והפוליטית היא קשה ולעיתים אפילו אלימה אבל היא מולידה צמיחה של משהוא חדש. כשמתיכים מתכת לשם נתינת צורה ויצירת כלי, המתכת, כמטאפורה, עוברת תהליך של אלימות באש כדי לקבל את צורתה. יש בזה סוג של לידה ואכן פירוש המילה "רנסאנס" היא לידה מחדש. לידה שנוצרת ממיגוון, משונות מקונפליקטים שמולידים צמיחה. שאילמלא תנועת התרגום לא היתה אפשרית.
