לפני כמה חודשים חברת לינגוטיפ עברה בהצלחה הסמכת ISO 17100 לחברות תרגום. הסמכה זו היא הכרה במחויבות שלנו לספק שירותי תרגום באיכות גבוהה העומדת בסטנדרטים הבינלאומיים שנקבעו על ידי ה-ISO. תקן ISO 17100 מגדיר את הדרישות לספקי שירותי תרגום, ומבטיח שיש לחברה את המשאבים והתהליכים הדרושים כדי לספק תרגומים מדויקים בצורה עקבית.
בעקבות התהליך שעברנו חשבנו לכתוב פוסט המתאר בקווים כלליים מהו תקן ISO 17100.
ISO 17100 הוא תקן שפותח על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) המספק הנחיות לספקי שירותי תרגום כדי להבטיח את איכות השירותים אותו הם מספקים. פוסט זה יתאר את התקן ISO 17100, היתרונות שלו וההשלכות על יישומו.
מה זה ISO 17100?
ISO 17100 פורסם לראשונה בשנת 2015 כהמשך לתקן האירופי EN 15038, שהיה בשימוש מאז 2006. התקן נועד לספק מסגרת עבור חברות תרגום כדי להבטיח את איכות שירותי התרגום שלהם. התקן קובע את הדרישות לכל תהליך התרגום, החל משלב הבקשה הראשונית לתרגום ועד למסירת התוכן המתורגם, לרבות רוויזיה והגהה.
כמו כן, התקן מספק קווים מנחים לכישורים הנדרשים של המתרגמים והמגיהים וכן מגדיר את הדרישות לניהול פרויקט התרגום והמשאבים הנדרשים לתרגום.
מהם היתרונות של תקן ISO 17100?
ISO 17100 מספק מספר יתרונות גם לחברות התרגום וגם ללקוחותיהם. התקן עוזר לחברות התרגום לשפר את איכות שירותי התרגום בכך שגוף חיצוני בלתי תלוי בודק שנהלי העבודה והמשאבים עומדים בדרישות האיכות ובכך מבטיח שהם מספקים תרגומים באיכות גבוהה העונים על הצרכים והציפיות של הלקוחות. זה פותח אפשרויות עסקיות הדורשות עמידה בתקן מה שעשוי לשפר את התחרותיות של חברת התרגום.
עבור הלקוחות, ה-ISO 17100 מספק ביטחון שחברת התרגום עומדת בתקן מוכר ויש לה תהליכים המבטיחים את איכות השירותים שלהם. האישור החיצוני לספק התרגום מסייע לבנות את אמון הלקוח בספק ונותן ללקוח תחושה שהוא נמצא בידיים טובות.
מה ההבדל בין ISO 17100 ל-EN 15038?
ISO 17100 ו-EN 15038 הם שניהם תקנים המספקים הנחיות לספקי שירותי תרגום כדי להבטיח את איכות השירותים שלהם. עם זאת, ישנם כמה הבדלים בין שני התקנים.
EN 15038 היה תקן האירופי לשירותי תרגום שהיה בשימוש משנת 2006 והתבסס על המסגרת של הוועדה האירופית לתקינה (CEN) לתקני שירות. ISO 17100, לעומת זאת, הוא תקן בינלאומי שפורסם על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) בשנת 2015. ISO 17100 הוא מתבסס על EN 15038 ופותח כדי לספק גישה גלובלית יותר לשירותי תרגום.
ההבדל העיקרי בין שני התקנים הוא ההיקף. EN 15038 מכסה את מתן שירותי התרגום בלבד, בעוד ש-ISO 17100 מכסה את כל תהליך התרגום, כולל כישורי המתרגמים, המבקרים והמגיהים, כמו גם את תהליכי ניהול פרויקט התרגום והמשאבים הנדרשים לתרגום. ה-ISO 17100 כולל גם דרישות לשימוש בטכנולוגיה, כגון כלי CAT (Computer Aided Translation).
בסך הכל, ISO 17100 מספק גישה מקיפה יותר לשירותי תרגום וכולל דרישות מפורטות יותר עבור תהליך התרגום כולו.
תהליך הסמכת ISO 17100 כוללים את השלבים הבאים:
שלב ההכנה: שלב זה עוסק בזיהוי הפערים בין התהליכים והנהלים העדכניים הקיימים בחברה הקשורים לשירותי תרגום לבין דרישות התקן.
שלב היישום: לאחר זיהוי הפערים פועלים ליישומם כדי להבטיח עמידה בתקן ISO 17100. מורכבות היישום מושפע משלל התהליכים בארגון ותלוי בעיקר אם לארגון היו תהליכי איכות קודמים.
ביקורת פנימית: על הארגון לבצע ביקורת פנימית על מנת לוודא שהתהליכים והנהלים שלו עומדים בתקן ISO 17100.
ביקורת חיצונית: לאחר השלמת הביקורת הפנימית, על הארגון להעסיק את שירותיו של גוף הסמכה מוסמך לביצוע ביקורת חיצונית. גוף ההסמכה יעריך את עמידתו של הארגון בתקן ISO 17100 וימליץ על הסמכה.
הסמכה: אם גוף ההסמכה יקבע שהארגון עומד בתקן ISO 17100, הוא יוציא תעודת התאמה. ההסמכה תקפה בדרך כלל לשלוש שנים, ולאחר מכן על הארגון לעבור תהליך הסמכה מחדש.
משך הזמן שלוקח להשגת הסמכת ISO 17100 משתנה בהתאם למספר גורמים, כגון גודל ומורכבות הארגון, מוכנות התהליכים והתיעוד של הארגון וזמינות המשאבים הפנימיים והחיצוניים. בדרך כלל, ארגונים יכולים לצפות שתהליך הסמכת ISO 17100 ייקח בין שישה חודשים לשנה או יותר, בהתאם למורכבות התהליכים של הארגון והמשאבים הזמינים ליישום ולביקורת שלבים.
לסיכום, הרעיון הכללי ב-ISO זה עיסוק בפעילויות איכות מונעות למניעת התרחשות ליקויים, במקום להגיע למצב בו יש לתקן את הליקויים לאחר שכבר התרחשו. למרות שזה נראה כעלות נוספת בהוספת תהליכים ושלבי בקרה, בסופו של דבר, זה פחות יקר לאתר בעיות לפני שהן הופכות גדולות ומורכבות לתיקון. כמו כן פעולות מונעות מובילות למוצר איכותי העונה יותר לדרישות הלקוח ולדרישות הרגולטוריות, משדר מקצועיות, משפר שביעות רצון ומעלה את המוניטין.
