יש יופי רומנטי בתפקיד המתרגם בחיבור בין תרבותי, בפתיחות לעולם חדש, בהעברת ידע וטכנולוגיה שמאפשר את הקידמה. הידע המעצב מיתוסים, סמלים, נורמות ואידאולוגיות טבועים עמוק בחברות המנותקות זו מזו הן במרחקים פיזיים והן במרחקי זמן. כשהמתרגם בעולם הקדום נחשף לידע תרבותי מחברה זרה הוא לא רק תרגם אותה באופן ניטרלי. במהלך ההיסטוריה פעולת התרגום ערערה ועוררה את התרבות המקומית בכך שחשפה אותה להשפעות חדשות. בדומה להופעת טכנולוגיה (חדשנית משבשת) פורצת דרך לשוק המערערת את השוק הקיים (כמו למשל הופעת המצלמה הדיגיטלית שגרמה להיעלמות שוק הצילום האנלוגי על כל רבדיו) כך גם חשיפת החברה לעולם ערכים חדש בנקודת זמן עשויה לגרום לשינויים באותה חברה.
המתרגמים לא רק מייבאים ערכים באופן סטרילי משפה לשפה, המפגש עם עולם ערכים חדש מוטמע ועובר תהליך של הפצה מכוונת ושאינה מכוונת ומתחיל תהליך טרנספורמציה תרבותית. הגבולות בין חברות ותרבויות אינו הרמטי והמתרגמים במהלך ההיסטוריה היוו את הפרצות שבאמצעותם חדרו שינויים מעצבי תודעה תרבותית מחברה לחברה.
מתרגמים בעולם הקדום יצאו למסעות בחיפוש אחר כתבי יד. במאה ה-12 יצאו מתרגמים במסעות חיפושים אחר טקסטים מדעיים שנכתבו במקור או שתורגמו לערבית. לא פעם אירע שבישוף כזה או אחר שלח מתרגמים במינוי רשמי לחפש אחר כתבי יד. במסגרת זו המתרגמים הגיעו לספריות סודיות שהוסתרו מהשלטונות, בתקופה בה מעבר השליטה בין הנצרות לאסלם היה תכוף. בעולם הנוצרי התפתחה תרבות של שימור כלי קודש וכתבי יד ב-armarium מונח שתיאר ספריה סודית והסתרת כלי קודש ואפילו כלי נשק. הספרים החשובים של הסופרים הגדולים הוסתרו ונחשבו בעולם העתיק לנשק. ומי יכול היה להפיק את מלא התועלת מספרים אלה אם לא המתרגם.
אחד הספרים שהחיפוש אחריו בלט במיוחד היה ה-אלמגסט, ספרו של האסטרונום היווני תלמי מהמאה ה-2 לספירה שהציג את התיאוריה הגאוצנטרית לפיה הכוכבים נעים מסלול אליפטי סביב כדור הארץ. ספר זה וגם אחרים משכו מתרגמים רבים בתוכם ג'רארדו דה קרמונה לטולדו בשנת 1157 שם תרגם ספר זה ורבים אחרים מספריהם של אוקלידס, ארכימדס ועוד. מיד בסיום תרגומו של ה-אלמגסט הוא החל להתפשט בכל רחבי אירופה. מנואל קומננוס (מנואל הראשון) קיסר האימפריה הביזנטית הציג כתב יד למלך הנורמני של סיציליה במהלך שיחות שלום בשנת 1158. כתב היד היה לא אחר מאשר ה-אלמגסט. כתבי יד היו אכן נכסים חשובים ולמתרגמי התקופה היה חלק חשוב בכך.
התרבות הזרה הראשונה אליה נחשפה אירופה הנוצרית היתה האסלם של המזרח התיכון ואזור מסעי הצלב ומטרת התרגום היתה לדעת את האויב, להוות אפולוגטיגה דתית או הגנה על האמונה הנוצרית. חלק משמעותי מהמוטיבציה לתרגום היה כמובן דתי. בישופים נוצריים כמו הארכיבישוף ריימוד מטולדו (שהקים את Toledo School of Translators), הבישוף Michel of Tarragona ו-Peter the Venerable השאירו עדות לכך מדוע תרגמו את הקוראן ללטינית כשהטיעון המרכזי לא היה לחשוף קוראים נוצריים לאסלם אלא כדי לספק טיעוני נגד קוראים איסלמיים. הידע אמור היה להיות מופץ משם מזרחה ו- Michel of Tarragonaכותב שם – המתרגמים שלי חדרו לתוך מעמקי הספריות המוסלמיות ומצאו ספרות ענפה בתחומים ההומניים והמדעיים ואף אם המידע מלא הטיעונים לא יתורגם לערבית זה לפחות יתועד בספריות נוצריות – armarium – כנשק אינטלקטואלי ממתין ליום פקודה כנגד אויבי הדת. ספריה מחומשת היטב כמוה כנשק קטלני, ובמובן זה המתרגמים היו חיילים במלחמת הדת והתרבות.
הקוראן תורגם בפעם הראשונה בתחילה במאה ה-12 ועם השנים הופיע עוד ועוד תרגומים לשלל שפות אירופאיות עם השפעות שונות כשחלק מהתרגומים עוברים במהלך השנים תהליך של שיפור ופרשנות. אין ספק שריבוי התרגומים והעיסוק בכך מעיד על עניין רב בטקסט. האירופאים החלו להכיר פסוקים מהקוראן במיוחד אלה שעסקו בזכויות של דתות מסוימות תחת שלטון אסלמי. אמנם התרגומים הנוצריים לא התכוונו לשמש כתרגום פרו-איסלמי ולעיתים אף סילפו את המקור כדי להאדיר את דתם שלהם, אולם עם הזמן זה השפיע על התייחסות הנוצרים לראות דתות אחרות באופן פחות שלילי. בנוסף לכך, כידוע קיים פער בין הערך האובייקטיבי של הטקסט לבין הערך המתקבל אצל קהל הקוראים בתרבות זו או אחרת עד כדי כך שהקוראים עשויים לייחס שוויון בין הדתות ואפילו לגרום להם לבדוק את אמונתם שלהם, כיוון שוודאי לא התכוונו אליו המתרגמים הנוצריים המקוריים ולמתרגמים היה חלק חשוב בשינוי תודעה זה.
במהלך הזמנים עם התהוותם של ערים קוסמופוליטיות כמו פריס, לונדון ובולוניה שם נוסדו אוניברסיטאות אירופאיות נוצרו קשרי החלפת מידע ושיתוף כך שהצורך לצאת למסעות למחוזות אקזוטיים לצורך רכישת ידע הלך ודעך. מתרגמים מודרניים נמשכו לספריות ידועות בערים הגדולות,
לא היה יותר צורך בחיפוש אחר תרבויות וטקסטים עתיקים וגם לא היו יותר ספרים בעלי חשיבות ויחד עם זה נדירים כמו ה-אלמגסט. אמנם בכל התקופות היו ספרים מכוננים אולם בהדרגה הם הפכו להיות בהישג יד ובשונה מהעבר בו התרגום היה ייחודי וקריטי הוא הפך בהדרגה להיות עוד אפשרות ליצירת ערך, כך שהשפעת המתרגם על עיצוב התרבות מעט דעך.
מעבר להשפעת המתרגמים על התרבות במהלך ההיסטוריה המתרגמים תרמו להעשרת השפה על ידי השאלת מילים משפות זרות וכן על ידי הרחבת משמעותן של מילים קיימות כדי ליצור משמעויות חדשות למילים בשפה. בימינו המצאת מילים על ידי מתרגמים עשויה להוריד מערכו של התרגום, אבל בעבר זה היה די נפוץ. באנגליה של המאה ה-16 בתקופת מלכותה של אליזבת I החל תהליך תרגום משמעותי לאנגלית. תקופת אליזבת הראשונה התייחדה בהתפתחות ספרותית ושפתית ענפה. למרות שבאותה תקופה באנגליה תורגמו עדיין חומרים ללטינית, החלו יותר ויותר לראות תרגומים לשפה האנגלית. השפה האנגלית באותה תקופה נחשבה לשפה נחותה ביחס לשפות האירופיות הקלסיות – איטלקית, צרפתית וספרדית וגברה המוטיבציה להעשיר את השפה במיוחד בזמן שאוכלוסיית יודעי קרוא וכתוב באנגליה כללה מעמד ביניים נמוך שקרא וכתב רק אנגלית ללא היכרות שפות אירופאיות אחרות.
מצד אחד זה השפיע כמובן על שינוי בסוג התכנים שתורגמו שעד אז התמקדו בתרגום תכנים בתחומי הדת, המדע והפילוסופיה ומצד שני גם יצר תהליך שהפך את התרגום למקצוע פחות ייחודי.
הכתיבה לסוג אוכלוסיה זה יחד עם מגבלות השפה האנגלית דאז הקשתה על המתרגמים למצוא מילים המביעות את העושר השפתי התרבותי בשפת המקור. האפשרויות שעמדו בפני המתרגמים היו או לשאול מילים משפת המקור ולהרחיב את עושר השפה האנגלית או למצוא מילים דומות באנגלית ולהרחיב את משמעותן או לשנותם באופן שיבטא את המשמעות של שפת המקור. המתרגמים בדרך כלל בחרו באפשרות השניה. זו היתה אחת ההשפעות של התקופה האליזבטנית ב-Elizabethanization של השפה האנגלית. ובכך תיפקד המתרגם לא רק היה כמעביר ידע והשפעות תרבותיות אלא אף בהרחבת אוצר המילים של השפה המתורגמת.
כשנכנסים לאכסדרה המרכזית באוניברסיטת הומבולדט של ברלין נפגשים בציטטה החקוקה באותיות זהב של קרל מרקס האומרת "הפילוסופים רק מפרשים את העולם באופנים שונים. העניין הוא לשנותו".
הציטטה שהיא התזה ה-11 על פויירבך מקפלת למעשה את הייחס בין ההוגים קאנט והייגל. האם הפילוסופיה בדומה לקאנט לא מתערבת בהיסטוריה אלא רק מפרשת אותה או כפי שמרקס חשב שזה מופשט מידי ולכן יש צורך לעשות פעולה ממשית בעולם. משפט קצר ומפורסם זה מקפל בתוכו את היחס של הייגל (שלימד באוניברסיטת הומבולדט) עם הרעיון המרכזי שלו שמשלב את המחשבה התבונה וההיסטוריה והאופן שזה התגלגל עד תפיסת עולמו של מרקס שבהחלט שינה את העולם.
כפרפרזה על דברי מרקס ניתן לומר שפעולת התרגום במהלך ההיסטוריה שינתה תודעה, לא רק פירשה את המציאות באופנים שונים אלא בפירוש גרמה לשינויה.
