השפה האנושית ביכולתה להעביר מידע מורכב ביעילות מדהימה, לתאר תיאורים מרוממים ופילוסופיות במילים ספורות. אולי זה מה שבאמת מייחד את האנושות. אבל השפה יכולה לגולל הטעיות ושקרים. אחת התופעות הייחודיות למשתמשי השפה היא היכולת לומר דברים שאינם – לומר דברי שקר. וכנראה שמאז הופעת השפה הולך ומשתכלל מנגנון השקר.
השפה והשקר כרוכים זה בזה. הפילוסוף אומברטו אוקו טען ששפה היא מה שניתן לשקר לגביו. כשהשפה מתארת מציאות אמיתית היא לא מחדשת הרבה, אבל כשהתקשורת לא כנה השפה מוסיפה הרבה יותר. השפה הופכת לכלי להדרכת הדמיון של השומע. שפה לא כנה, אינה מוגבלת ויכולה לתאר כל דבר גם דברים שלא התרחשו מעולם. הדבר המדהים הוא שאמירת אותם דברים שלא התרחשו מעולם משפיעה מאוד על העולם האמיתי וזה אף מגביר הפיתוי ואת כוחו של השקר.
המחקר טוען שבשיחה ממוצעת עם אדם זר בני אדם נוטים בממוצע לומר שלושה שקרים ב-10 דקות הראשונות לפגישתם, באופן כל כך טבעי שהם כמעט ולא מודעים לכך. השקר הוא אסטרטגיה פוליטית ידועה. כמות השקרים המופצת במסע בחירות וניסיון העבר של הבוחר יוצר ריטואל בו המועמד מפיץ שקרים והבוחר בוחר להאמין למה שהוא רוצה.
לכאורה אם כוח השקר כה חזק אז באבולוציה של השפה היה צריך להיווצר מצב בו כולם משקרים כל הזמן מה שהיה גורם לחוסר אמון מוחלט ואז אולי לאובדנה של השפה (אולי זו פרשנות מעניינת למגדל בבל שם אולי תרבות השקר היא שהובילה לחוסר תקשורת, לאי אמון ולפיזור האוכלוסייה). אבל אמירת שקר זו עבודה קשה זה מצריך תחכום, זיכרון, שליטה ברגשות ותכנון. בנוסף לכך השקר נתפס כלא מוסרי ומי שנתפס בשקר עלול לשלם מחיר גבוה. אז אנחנו יודעים שזה קיים, כולנו חוטאים בזה מצד אחד, ומנסים לזהות שקרים מצד שני כך שזה איכשהו נשאר בשליטה.
מדוע זה קורה? מתברר שזו תופעה שאינה ייחודית רק לבני אדם. הגורילה קוקו שלמדה בשנות השבעים את שפת הסימנים האשימה את החתלתולה שלה שעקרה כיור מקיר חדרה. אבל מדוע אנו, בני האדם, מצטיינים בכך? כנראה שככל שבעל החיים יותר חברתי כך מועבר יותר מידע לא אמיתי במטרה למנף שליטה ומעמד חברתי. וכך היכולת לשקר או לזהות שקר השתכללה בהדרגה ליכולת הישרדותית משמעותית.
מצד שני חברה מסודרת מבינה ששקר אינו בריא ומוביל לכאוס. עוד מימי התנ"ך האדם צווה "מדבר שקר תרחק". כלומר התנ"ך מציין את השקר כעברה חמורה. לא רק שהשקר אסור אלא יש להתרחק ממנו. אבל דמויות נערצות בתנ"ך משקרות כל הזמן. אברהם משקר לפרעה, יעקב משקר לגבי הבכורה, יוסף משקר לאחיו, דוד לא מפסיק לשקר. אפילו האל משקר כשמזהיר את אדם שאם יואכל מעץ הדעת דינו מוות בעוד שאנו יודעים שהעונש לא היה עונש מות. אז יש כאן קריצת עיין של מותר ואסור. האיסור המשפטי המודרני לא אוסר לשקר פרט לעניינים משפטיים (בבית משפט או בדיווחים כוזבים במסמכים רשמיים) שם האיסור גובר אפילו על ערך חופש הביטוי.
אז בסך הכל אנחנו די טובים בזה ומתחילים לפתח את אומנות השקר כבר מגיל מאוד צעיר. מחקרים מראים שתינוקות בגיל 6 חודשים מזייפים בכי ובוחנים את סביבתם לבדוק אם זה עובד וכך מתחילים לשפר את מיומנות השקר אפילו ללא שפה וללא מילים. עד כדי כך שלא עובר יום בו הם אינם עוסקים בשיפור מיומנות זו. אנחנו כה טובים בזה שאנחנו מצליחים אפילו לשקר לעצמינו ומתחילים להאמין בלב שלם לשקרים שלנו. אנחנו מספרים לעצמנו שהתחלנו לשמור על כושר בשעה שרק רכשנו מנוי למכון כושר ושזאת הסיגריה האחרונה, ושמחר נתחיל דיאטה, ועוד ועוד.
מיומנות באמירת שקרים אינה פשוטה היא מאלצת את השקרן לזכור מה אמר ולמי כדי להמשיך לתחזק את השקר. ואכן, מחקר שנערך באונ' דרום קליפורניה על שקרנים פתולוגיים גילה שינוי במבנה המוח שמאפשר ריבוי קשרים באופן מהיר יותר מהממוצע.
גם מיומנות גילוי השקרים מתפתחת. כיום גילוי שקרים מתאפשר על ידי שינויים בשפת הגוף ואף במבנה השפה עצמה. שימוש חוזר במילים "תאמין לי", "בא נהיה כנים", ושימוש כבד יותר בשפה פורמלית מעידים על חשד לשקר. קשר עין מוגבר משמש (להיפך ממה שאולי חושבים) כאינדיקציה לשקר ותנודת ראש קלה לשלילה בשעה שאומרים כן גם היא מעלה חשד לאי אמירת אמת. מחקרים על קשר בין שפה לשקרים בעולם העסקי מראים שמנהלים ששיקרו התבטאו באופן שונה ממנהלים דוברי אמת. מנהלים שמשקרים, נמנעים למשל מלומר את המלה "אני", ובמקומה משתמשים במלה "הצוות" או "החברה". המשקרים מעדיפים תיאורים בומבסטיים על פני שימוש בשפה סולידית. הם מרבים להשתמש במונחים כמו "אתה יודע" ונוטים להשתמש בניסוחים קצרים ומדויקים וממעטים בניסוחים שליליים ובד"כ נצמדים לניסוחים שהוכנו מראש.
אנשים מתפתים לשקר כי הרמאות משתלמת. לעיתים בכסף ולעיתים במעמד ואנחנו עושים זאת כדי לקדם את מטרותינו. ברגע השקר נוצר דיסוננס אתי, פער בין הרצון להיות מוסרי ואמין לבין הרצון למקסם את התועלת ולהרוויח מהרמאות. הדיסוננס הזה קל יותר מוסרית כשמשקרים למען אחרים או למען מטרה חשובה. מתקיים בשלב זה שקר עצמי בו אנחנו מספרים לעצמינו סיפור שמצדיק את אמירת השקר. ואם משקרים כדי לגרום לאחרים לתרום למטרה נעלה אז יש לנו פחות רגשות אשם. הבעיה היא שברגע שאנחנו מתחילים להצדיק לעצמינו אמירת שקרים אנחנו מאבדים את הרגישות ואולי נשתמש בשקרים גם למען עצמינו.
כולנו מתפתים לשקר ונכשלים בזה. כדי להימנע מכך בחברות מסוימות מגבירים את השקיפות שמקטינה אפשרויות לשקר ומגבירים את הענישה שמרתיעה אבל עלולה לגרום לחוסר אמון בחברה. אנשים נוטים לסווג את השקרים שלהם כשקרים קטנים בעוד שהשקר של הזולת נתפס כחמור ובלתי נסבל. האבסורד הוא שלמרות שכולנו חוטאים בזה, רובינו מצהירים שהדבר שאנחנו ממש לא סובלים זה שקרנים.
אכן בעולם העסקי השקר מאוד נפוץ. רק בארה"ב מוגשות תביעות בסך מליארדי דולרים בשנה על הונאות תאגידיות. מאחר ואנחנו משתוקקים להיות יותר ממה שאנחנו בפועל, וקיים פער בין איך בני האדם היו רוצים להיראות בעיני החברה, השקר מהווה כלי פשוט בו אנו משתמשים כדי ליפות את המציאות עבורנו. וכך בגלל שהשקר מובנה בהתנהגות האנושית מינקות, אז בשלב שאנו מגיעים לחיינו המקצועיים אנחנו מזייפים את האמת על הארגון, המוצר, השירות על כל צעד ושעל. מחקר שערכה חברת כוח-האדם SHRM גילה ש-53% מהמשתתפים שיקרו בקורות החיים שלהם או בראיון עבודה בנוגע לשכר, ממליצים, פרויקטים שלא ביצעו, שנות ניסיון או תפקידים. השקרים לא נפסקים בשלב הקבלה לעבודה ונפוצים בכל הדרגים בנוגע לימי מחלה, איחורים הערכות זמנים, ובמיוחד נפוצים השקרים ללקוחות כדי להסביר איחורים ותקלות, או דיווח על התקדמות בפרויקט בשעה שהוא די תקוע. המחקר אף מראה שבעמדות כוח השקר הופך קל יותר ואכן הוא נפוץ יותר בקרב מנהלים. מחקרים מראים שלאנשים חזקים, מכווני מטרה עם עודף ביטחון, קל להצדיק עשיית פעולה שלילית ולכן הם פחות סובלים מדיסוננס מוסרי שעשוי למנוע את השקר.
בעולם השיווק והפרסום שקרים הם דבר יומיומי, והפך לנורמה. פרסומים המבטיחים הרים שבמקרה הטוב מולידים עכברים, אלה נתונים שיווקיים כוזבים שמובילים להחלטות שבגללם שוב נאמרים כזבים שממשיכים כך במעגל ללא סוף. לעיתים אי אמירת כל האמת היא בלתי נמנעת בחברה עסקית ולכן אולי הפופולריות של השקר בעולם העסקי מובילה גם לסלחנות אבל יש לשמור על תרבות ארגונית של אינטגריטי ואמון כדי להימנע מהפיתוי לשקרים שבסופו של יום לא יתרמו לשגשוג החברה אלא לנפילתה.
פרויד אמר שהשקר מובע על ידי האדם הרבה מעבר לדיבור המופק בשפה וספרים נכתבו על שיטות לזהות שקרים על ידי הבעות פנים ושפת גוף אבל גם בהם קיימת נחרצות והכללות החוטאות לאמת. אבל כנראה שניתן להשתמש בטכניקות כדי לנתח סיגנלים העשויים להעיד על פוטנציאל שקר. והתפתחות המדע מאפשרת למערכות לעקוב ולנתח את תנועות העיניים, סקירות מוח ומערכות אינפרא-אדום מפענחות סיגנלים שהגוף שולח במצבי שקר, וקרוב לוודאי שבעתיד הטכנולוגיה הזו תהיה זמינה יותר אבל לא ברור עם ההשפעה שלה תהיה יותר חיובית משלילית.
לכאורה כל המאמר הזה בנוי על התפיסה שלומר שקר זה דבר רע, שזו התנהגות נורמטיבית שלילית. אבל צריך לזכור שאמת ושקר קשורים לעובדות פיזיות בעולם (למשל "ג'ף בסוס הוא האיש העשיר בעולם") או טענות אנליטיות ("2+2=4") ורק הנורמה השיפוטית מכריעה אם זה טוב ורע ("העושר המופלג רע", "טוב לדעת מתמטיקה"). ואכן לעיתים יש הצדקה לשקר למשל כדי לבלבל את האויב, למען שלום בית או למנוע צער מיותר מחולה קשה. לטענה השקרית עצמה אין ערך נורמטיבי. והחברה היא שקובעת אם הנורמה ראויה או מגונה.
בכוח השפה להביע טיעונים בעלי ערך אמת ושקר וגם ליצור פרדוקסים. למשל הפרדוקס הידוע כ-"פרדוקס השקרן". מודגם על יד הטענה "אני משקר עכשיו". אם טענה זו אמיתית סימן שאני שקרן ואז הטענה לא יכולה להיות אמיתית ואם הטענה שקרית אז היא אני דובר אמת ואז זה עומד בסתירה לטענה. ישנן וואריאציות שונות לפרדוקס זה. הגרסה הוותיקה ביותר קרויה פרדוקס אפימנידס המופיעה באיגרת פאולוס שם נקשרה האמירה לפרדוקס. אפימנידס אמר "כל בני כריתים שקרנים". ומאחר והוא עצמו היה איש כרתים נוצר פרדוקס השקרן. וואריאציה ידועה נוספת של הפרדוקס קיימת בשאלון אמריקאי בו 4 תשובות אפשריות, ה-3 הראשונות אינן נכונות והרביעית היא "אף תשובה אינה נכונה". השפה באופן מובנה מאפשרת לייצר שקרים ואף אמירות פרדוקסליות.
מהו שקר? השקר מצריך שלושה תנאים: טענה שאינה נכונה, הדובר מאמין שטענתו אינה אמיתית ושהאמירה נאמרת במטרה להטעות (האכזריות שבשקר היא שניתן לשקר רק למי שמאמין לך). שלושה תנאים אלה לא כוללים שקרים לבנים שמטרתם אינה להטעות אלא נאמרים מטעמי טאקט ונימוס.
אבל אולי שקר זה בכלל דבר טוב? אולי השקרים הם אלה שדוחפים את הקידמה? אולי העיסוק המדעי לוגי לא נובע רק מהרצון להבין את העולם אלא אולי לחפש עקרונות לוגיים שלא ניתנים להפרכה שיאפשרו לאנושות לזהות מה אמת ומה שקר, לגלות את השקרן. אולי אי אפשר לחיות ללא שקרים? בספרו "שקרנים מלידה" אומר איאן לסלי שהשקר נדרש לצורך ההישרדות ולצורך חברה. החיים הקדמונים בקבוצה לצורך הגנה אילצה שימוש בטקטיקות והטעיות כדי לשרוד וכדי שלא להידחות. לא נעים לנו לחשוב שהתפתחותינו קשורה בהונאה ואנחנו מעדיפים לחשוב שהכל נובע מעבודה קשה ומוטיבציה. פרופ' דיוויד ליבינגסטון-סמית, בספרו "מדוע אנו משקרים" קובע שאנו בעלי חיים שמוליכים שולל בגלל הפירות שההונאה קטפה עבור אבותינו הקדמוניים, ואלה שאנחנו קוטפים עד היום.
ואכן לא כל השקרים שווים, החברה לא תמיד מתנגדת לשקרים אם הם לא פוגעניים למשל, או מה שמוגדר שקרים לבנים. ניתן אולי לומר ששקרים בגדול הם בלתי נמנעים אולי אף מומלצים אם נאמרים במידה, ושימוש מוגזם בהם מוקע על ידי החברה.
השקרים נמצאים בכל מקום וחיים ללא שקר עלולים להיות לא נעימים. הרי קשה לשמוע את האמת, קשה לשמוע מה באמת חושבים עלי, איך אני נראה, איכות העבודה והבישול שלי. השקר הענוג מספק שכבת הגנה מפני האמת המרה ולעיתים מומלץ שנשמור אותה עמוק בתוכנו.
