כאשר חושבים על פערי שפה, חושבים על אתגרי התקשורת בין תרבויות. הסיפור הראשון שאי פעם סופר על הסיבה לכך שאנשים מדברים בשפות שונות מפורסם מאוד ומקורו בספר בראשית – הסיפור הקרוי "מגדל בבל".
הסיפור, שלא באמת מזכיר את המילים "מגדל בבל", מספר על האנושות הקדומה לאחר המבול המדברת באותה השפה בארץ שנער שהחליטה לבנות עיר ובה מגדל המגיע לשמים. האנושות התאחדה כדי להרים פרויקט מאחד ודרמטי. האל, מסיבה שאינה לגמרי ברורה הכשיל את הפרויקט על ידי כך "שבלבל את שפתם" כך שלא יוכלו לתקשר אחד עם השני ולהשלים את הפרויקט.
שפה היא דבר מרתק בכך שאדם מסוגל להמיר את מחשבותיו לקול או לטקסט. ואז אחרים, באמצעות חיישני קול או חיישנים חזותיים, מסוגלים להמיר את הסיגנלים הללו בחזרה למחשבות.
מספיק שאחת היכולות הנדרשות, להמרה או לקליטת המחשבות תהיה חסרה, כי אז התקשורת לא תהיה אפשרית.
לדוגמה, לצורך חירש או עיוור נדרש לשנות את פרוטוקול התקשורת מתהודת גלי קול סטנדרטיים או אותות חזותיים לאותות מסוג אחר בכדי שניתן יהיה להעביר מחשבות מאחד לשני.
ההנחה היא כי אם גם האדם המתקשר וגם זה הקולט הינם בעלי יכולת ראיה ושמיעה, ושניהם דוברים את אותה השפה, כי אז התקשורת בניהם תהיה אפשרית. אולם, אין בכך וודאות כי שני הצדדים באמת "מבינים אחד את השני". נראה כי בכדי להבין אחד את השני באמת, דרוש קיום של מצב נפשי מסוים המאפשר להיות קשוב ופתוח למחשבות של אנשים אחרים. הרי דיאלוג שניתן להגדירו כ-"דו שיח של חירשים" אינו מוגדר ככזה בגלל איזושהי בעיית תקשורת פיזית או חוסר ידע שפתי אלא בעיקר בגלל חוסר היכולת להקשיב לצד שכגד.
לצורך תקשורת אמיתית על בני השיח להיות מודעים לאמונות טפלות ולהטיות שעלולות לפגום ביכולת השיפוט שלהם.
האל, כשרצה לבטל את פרויקט "מגדל בבל", אולי אפילו לא יצר מכשול שפתי אמיתי. אולי (וזה הרבה יותר פשוט ליצור) פשוט יצר מצב של "דו שיח של חירשים". יתכן וכולם עדיין דברו באותה שפה, אלא שבגלל איזשהו פער (למשל אידאולוגי או פוליטי) לא הצליחו לתקשר. כפי שידוע היטב, מצב בו בני אדם "לא קולטים" או לא משדרים על אותו גל אינו נובע בהכרח מקושי בהבנת המילים בשפה המדוברת. מספיק רק פער קונספטואלי שלא ניתן לגישור, פערים שמצויים לרוב ואיתם מתמודדים יום יום, שהם הרבה יותר עמוקים מפערי השפה והם האתגר האמיתי.
