הכתב

הסופר האמריקאי וויליאם פולקנר (זוכה פרס נובל בסוף המאה 19 ותחילה המאה ה-20) אמר: “המציאות היא תמיד לא אחידה, מסוכסכת, מלאת סתירות. הדרך היחידה לארגן אותה לתבנית אחידה היא לנסות לספר סיפור”.

המורשת המשמעותית ביותר לעולם כולו מהעולם הקדום היא ללא ספק הכתב. קשה לדמיין את העולם ללא כתב. היכולת לתעד מחשבות ושפה ולייצר זיכרון באמצעות מערכת תקשורת גמישה ובת קיימא היא בסיסית בקיום היומיומי שלנו. הכתב איפשר את הפיתוח המדהים של האנושות אבל הכתב גם יצר זיכרונות חילופיים ונרטיבים, מיתוסים ואמונות תפלות. הכתב לא בהכרח תיעד את שקרה אלא את מה שאנו מספרים שקרה.

הכתב הקדום ביותר הומצא ככל הנראה לפני כ-5500 שנה (בערך בשנת 3500 לפנה"ס) בשוּמר שבמסופוטמיה בדרום עירק של ימינו שנחשבת לאחת הציוויליזציות הראשונות של האנושות, שם הופיעו הערים הקדומות ביותר ושם התפתחה לראשונה תרבות מורכבת. אמנם כתב החרטומים המצרי גם כן קדום אך אין עדויות קדומות יותר לכתב זה לפני 3100 לפנה"ס. וכך, ככל הידוע בעת הזאת, באזור דרום עירק של ימינו התפתח לראשונה הכתב.

הכתב הקדום ביותר שנמצא נכתב על לוחות חמר שהשתמרו לאחר שעברו שריפה בחום. מאוחר יותר קיימים ממצאים מאלפבית פרוטו-סינאי משנת 1700 לפנה"ס הקרוי גם פרוטו-כנעני שהוא הסבה של כתב חרטומים מצרי לאלפבית שחלקו עדיין לא פוענח במלואו עד היום. זהו כתב שכולל מספר מצומצם הרבה יותר של סימנים. משנת 1400 לפנה"ס לערך נראה שהתפתח סוג כתב נוסף הקרוי אוגריתי המכונה גם כתב יתדות. לוחות בכתב זה התגלו באזור סוריה ומהווים מערכת אלפביתית מלאה בשונה מהכתב השומרי והסינאי שמהווה מערכת לוגו-גרפית. ובשנת 1050 התפתח כתב פונטי שממנו התפתחו האלפבית הלטיני והרומי מאוחר יותר. כדי להשלים את התמונה נציין שהאלפבית של השפה היוונית התפתח בערך בשנת 800 לפה"ס והלטינית הקדומה בשנת 650 לפנה"ס לערך.

ממצאי כתב היתדות כולל מגוון וייחודי ועשיר יותר מכתב החרטומים וכולל מאות אלפי ממצאים בנושאים ובתחומים רבים (היסטוריה, כלכלה, מיתולוגיות, וכו') שחלקם עדיין לא פוענח.

כתב הוא ייצוג גרפי של תכונות שפה. שפה נחלקת לשלושה חלקים. הלקסיקון (Lexical), דקדוק (Gramatical) ותחביר (Syntactic). לשפה קיים כמובן גם מרכיב הצליל (Phonetics), ועל מערכת הכתב לייצג את האלמנטים הללו של השפה. בשפה, כידוע המרכיב הבסיסי שהוא מילה צריך לתפקד יחד עם מילים אחרות כדי לייצר תחביר הגיוני.

כמות סימני כתב אלפביתי מסוים אינו מעיד על איכות תוכן הכתב עצמו. יעילות תוכן הכתב נמדדת יותר על פי כללי הדקדוק והתחביר של הכתב ולא במספר סימני האלפבית. ומבחינה זו כתב היתדות האכדי (שמכיל כ-600 סימנים) אינו פחות משוכלל מכתב מודרני ביכולתו להביע תכנים עשירים ועמוקים.

בדומה לכך שהתפתחות השפה אצל האנושות היוותה קפיצה משמעותית כך גם התפתחות הכתב היוותה קפיצה עצומה בהתפתחות האנושית.

איך התחולל השנוי ממצב ללא כתב להמצאתו של הכתב?

הליך היווצרות סימני שפה דומה כנראה לתהליך היווצרות סימנים מודרניים כגון תמונות תמרורים, אימוג'יז, ואייקונים פופולריים שבהדרגה חודרים לתודעה של הציבור. סביר להניח שכשם שאנשי התרבות השומרית לפני כ-5000 שנה, אם היו נחשפם אליהם, לא היו מבינים את משמעותן. באופן דומה, גם אנו היום מתקשים להבין את הסימנים הקדומים. משמעות הסימנים מובנת על ידי התנהגות נלמדת ונרכשת לאורך זמן.

יש עדויות רבות לכך שהתרבות השומרית השתמשה בסוגי סימנים שונים שניתן לחלקם לקבוצות שונות:

• סימנים המופיעים על חותמות – שמזהות שילטון וסמכות
• סימנים סימבוליים – כגון סימנים שונים לאלים השונים שאפשריים לשימוש רק כשהם מוכרים וכשיש אמונות ותרבויות משותפות.
• סימנים פונקציונליים – כגון אסימונים בצורות מסוימות או לוחות חמר עם סימונים להם משמעות חשבונאית, כתזכורת לכך שהתבצעה עסקה כלשהי וציון פרטיה.

האם תהליך שימוש בסימנים אלה לצרכי זיכרון ומשמעות פרימיטיביים היה תחילתו של תהליך אבולוציוני ליצירת הכתב? ההנחה היא שסימנים אלה התפתחו למה שמכונה pictograph שהיה מעבר מציור לתרשים סכמתי שייצג את הציור שהכיל משמעות שאיפשר לתאר אובייקטים באמצעות אותו ציור. אך שלב זה עדיין לא כולל דקדוק או תחביר. ואיך התבצע המעבר למערכת כתב מורכבת?

ההתפתחות לשלב מורכב יותר הודגמה על ידי מציאת לוחות שכללו מגוון פיקטוגרפי גדול מאוד לצורך העברת משמעויות מורכבות ועד היווצרות כתב היתדות שכלל מספר סימונים מצומצם שהשילובים בניהם אפשר יצירת עושר משמעויות. איך נוצר המעבר ממערכת פשוטה למערכת מורכבת?

הכתב הפיקטוגרפי גם נחלק לתקופות, כשבתקופות מאוחרות נמצאו לוחות בהם הסימנים מחולקים למשבצות שונות כדי להקל על הקריאה וגם כדי ליצור משבצות של משמעות כעין חלוקה לסוג של תחביר, והנה נוצר תחביר לכתב פיקטוגרפי שיכול היה להעביר רעיון ולייצר הפשטה מורכבת יותר – סוג של spreadsheet קדום. ככל שהמסרים הפכו מורכבים יותר נוצרו להם סימנים שלא היו תמונות, לצורך יעילות וכך הציור בהדרגה הפך לסכמתי יותר ויותר עד שהפך למוסכמה של סימנים. זה החל בייצוג מספרים על ידי סימנים שייצגו אותם באופן מופשט (סימן מיוחד למס' 10 ולמספר 60 וכדו') ושילוב בניהם ליצירת מספרים גדולים והורחב גם להפשטה של סימני מילים והברות.

כלומר ההתחלה היתה לצרכים חשבונאיים בשימוש בערים גדולות במסופוטמיה שהלכו והשתכללו, לצד שימוש בציורים המייצגים מיתוסים דתיים ופולחניים, עד להתפתחותה של מערכת כתב להעברת עושר שפתי שאפשר הנצחת מסרים שלטוניים ודתיים.

כשקיימת מערכת כתב שלטונית היא מצריכה ידע לפיענוח ולהבנת הכתב, ולצורך כך נוצרו בתי ספר ללמד את שיטת הכתב ולשמר אותה. בגלל התפתחות צורות כתב מקבילות (אכדית, שומרית, בבלית וכו') נוצר צורך להכיר שיטות כתב מקבילות ואפילו לתרגם בניהם. ונוצרו ספריות שהכילו עשרות אלפי לוחות ובאופן זה מתודולוגיית הכתב החלה לעבור פורמליזציה וסטנדרטיזציה ביחד עם הרחבת שימושה לתחומים נוספים.

פתחנו בכך שהכתב איפשר זיכרון של רעיונות אבל צריך לזכור שלמילה המקבעת מסר יש כוח וכשקיים כוח מתקיים מאבק. תיאור העבר אינו בהכרח מה שקרה ותודעת העובדות מעוצבת לנרטיב הניתן לפרשנות. סיפור העבר הוא נתיב בודד ממכלול מגוון ועצום של הסתכלויות שנבחר כדי לקדם אינטרס לייצר תרבות אחידה או סיפור. לכן, אמנם המילה הכתובה מאפשרת זיכרון אך יש להבין את הכוח הטמון בה, להתייחס אליה בכבוד אך גם בביקורת.