קידוד וקודים סודיים היו במרכזם של תהליכים רבים במהלך ההיסטוריה. ניצחון במלחמות מהפיכות שלטוניות התאפשרו רק בזכות פיצוח קודים ושפות סתרים. אבל פענוח כתבים קשור גם לידע ולהיסטוריה תרבותית. במאה ה-19 נעשו ניסיונות ארוכים לפענח את כתב החרטומים המצרי. למרות שהכתב המצרי לא נוצר כשפת סתרים כל הידע אודותיו אבד, ולמשך כאלף שנה כתב החרטומים היה מסתורי לגמרי עד לגילוי אבן אחת שהניעה מרוץ אינטלקטואלי לפיענוח הכתב מתוך הנחה שאבן זו מכילה את המפתח.
אחד המיצגים המפורסמים ביותר במוזיאון הבריטי, British Museum, נקרא אבן הרוזטה. המיוחד במוצג זה שהוא מהווה את המפתח הראשון לפענוח כתב החרטומים המצרי המסתורי. עד לגילויה של אבן הרוזטה בסוף המאה ה-18 לא היה מושג לאיש בעולם המודרני איך לפענח את כתב החרטומים. עד אז המחשה המקובלת היתה שכל סימן מהווה אידאוגרמה ומייצגת מושג שלם. כיום לאור הידע הבלשני הרחב זה נשמע לא הגיוני אבל בהעדר הקשר לכתובות המצריות לא ניתן היה לפענח אף כתובת שהיתה בנמצא.
ואז נמצאה האסטלה שכנראה הוצגה במקור במקדש מצרי שנחרב קרוב לוודאי בהוראת שליט רומי בתקופה בה החריבו מקדשים שאינם נוצריים. הנצרות המוקדמת ראתה בכתב החרטומים כתב אלילי אסור והכריתה אותו. האבן כנראה הועברה ושימשה כחומר בנייה בעיר אל רשיד (רוזטה) ונותרה קבורה במשך מאות שנים עד שחיילים צרפתיים מצאו אותה והבינו את פוטנציאל המשמעות שלה. מאוחר יותר לאחר תבוסת כוחות צרפתיים במצרים הועברה האבן לידיים בריטיות וכך הגיע למוזיאון הבריטי.
המיוחד באבן הרוזטה שהיא כוללת טקסט זהה בשלוש שפות. האחת בכתב החרטומים המצרית, השנייה כתב דמוטי, והשלישי, ואולי החשוב הוא כתב יווני בשפה היוונית העתיקה שעדיין לא נשכחה. תהליך התרגום לא היה פשוט ולקח כ-20 שנה לפענוח, חלקה של האבן שבור והטקסט מלא בז'רגון, וכתב החרטומים, ומסתבר הוא כתב מאוד מורכב. בעוד מספר האותיות בשפות השונות הוא סדר גודל של כ-30, בכתב המצרי העתיק ישנם כ-700 סימנים שונים. בכתב המצרי סימן כלשהו עשוי לייצג גם צליל, גם מושג מופשט וגם את הציור עצמו שצויר, הכל תלוי בהקשר. למשל באבן הרוזטה הופיעו סימנים שונים של ציפורים אבל בטקסט היווני לא הופיע כל רמז לציפורים, מהירות, תעופה או כל דבר שציפור עשויה לייצג. כך שמשימת הפענוח היתה כמעט בלתי אפשרית.
לכאורה לעצם שילוב שפות הכתב השונות יש משמעות אדירה שמעידה על חשיבותו של התוכן הכתוב על האבן, אך מסתבר שתוכן הטקסט עצמו לא הכיל סודות גדולים במיוחד. התוכן עוסק בצו מטעמה של כת כוהנים שהתכנסה בממפיס שייסדה את פולחן האלהות של תלמי החמישי בשנה התשיעית למלכותו בשנת 196 לפנה"ס ופוטרת את הכוהנים ממס בממלכתו, סוג של תעודת פטור ממס מרשויות המס. צווים מלכותיים נוספים דומים נמצאו ברחבי האימפריה היוונית והחשיבות הרבה של אסטלה זו נבעה מהעובדה ההיסטורית שקבוצת השליטים היווניים ששלטו בטריטוריה המצרית הקפידה על פרסום צווים בכמה שפות כהנחיה שאפילו מציינת במפורש באסטלה עצמה. וזה משמעותי מאוד מאחר וזה שימר את המפתח לפיענוח הכתב המצרי. אולם ישנם אסטלות שנמצאו שמכילות עירוב כתב מצרי ויווני אבל התוכן שונה לחלוטין כך שלא כל אסטלה עם כתב מעורב דומה במהותה או בחשיבותה לאבן הרוזטה.
למרות שהכתב המצרי שרד שנים ארוכות, כשלושת אלפים שנה, עם התפשטותה של הדת הנוצרית והתרבות הביזנטית שקעקעו תרבויות עבר, נשכח הכתב המצרי העתיק לתהום הנשייה. בתקופת הרנסנס התפתחו מיתוסים מסתוריים אודות הכתב המצרי כמכיל את סודות העולם, של הכוהנים הגדולים במצריים. כך שהסקרנות האנושית אודות הכתב והתרבות המצריות רק התגברו.
גם שהחל הפענוח עדיין חשבו שהכתב המצרי הוא כתב אידאוגרמי אבל בהמשך גילה המדען הבריטי תומס יאנג, שלו מיוחס השלב הראשון של הגילוי, שהכתב המצרי כולל גם סוג של אלפבית במיוחד לציון שמותיהם של מלכים זרים כמו שמו של המלך תלמי שהיה ממוצא יווני. הוא ראה שאלמנטים מסוימים בכתב המצרי מוקף בעיגול והניח שהם מהווים הדגשות לשמות אנשי מעמד ומלוכה שאכן הופיעו בשמותם בגרסה היוונית, וכך נעזר באותם שמות בשפה היוונית כעוגן שממנו החל תהליך הפענוח.
חלק מהסיבוכיות נבע גם מהעובדה שהתרגום אינו מדויק וקיימים הבדלים בתוכן בין השפות השונות. אבל ברגע שחלקים פוענחו נפתח השער לפענוח כולו.
אמנם במבט לאחור יודעים היום שליאנג היו כמה שגיאות אך באופן כללי הוא דייק ואיפשר את התקדמות המחקר. מאוחר יותר לאחר מספר כישלונות פענוח, עבודתו של יאנג נשלחה לבלשן Jean-Francois Champollion שבעצמו שלט ב-12 שפות ועוד מילדותו נחשף לאבן הרוזטה וחלם לפענח אותה. הוא גילה שכתב החרטומים המצרי אינו משמש רק לכתיבת שמות של שליטים זרים אלא שקיים אלפבית כחלק מהכתב המצרי העתיק עצמו, כשהתמונות עצמן הן חלק ממנו. זה אפשר את היכולת להתחיל לקרוא את הכתב המצרי שהוא בעצם שילוב של אלפבית צלילי ותמונות.
למשל המילה "מיאו" בשפה המצרית מציינת חתול והיא משלבת אלפבית שמייצר את הצליל של המילה "מיאו" בתוספת תמונה של חתול. המורכבות היא שיש אותיות אלפביתיות צליליות שנראות כתמונות ובהקשר מסוים הם מתפקדות כתמונה ובהקשר אחר היא מתפקדת כאות אלפביתית צלילית. והשילוב הזה בין תמונות וצלילים עיכב את הפענוח ואת יכולת הקריאה.
ברגע שעקרון הפענוח התגלה, כך לפתע 3000 שנה של כתובות מצריות הפכו מובנות וקריאות ועושר תרבותי רב נחשף תוך זמן די קצר.
בעקבות זאת אבן הרוזטה הפכה לאייקון וסמל לפענוח, לתרגום ולגילויים חדשים
האבן עצמה היא המוצג הפופולרי ביותר למבקרים במוזיאון הבריטי ומבטאת את הניסיון של האנושות לגלוי תרבויות. היא הפכה לנושא לכתיבת נובלות, קומיקס והיא שיאנית מוצרי ה-merchandise של המוזיאון הבריטי. כידוע, גשושית החלל רוזטה ששוגרה ב-2004, חקרה ונחתה על כוכב שביט 10 שנים לאחר מכן, ומבטאת בשמה גם את המשמעות הסמלית של פיענוח פילולוגי של מוצג כה עתיק ועל הדמיון והחזון האנושי.
ואכן המונח "אבן רוזטה" הפך למטבע לשון המבטא פענוח או גילוי משמעותי והשתמשו בו בגילויים מאוד מפורסמים. למשל הפענוח הגנום כונה כאבן הרוזטה של האימונולוגיה, כך גם כונו גילויים בתחומי החלל הרפואה והביולוגיה.
גם שם תוכנת התרגום המקוון "רוזטה" שנועדה ללוקליזציה של תוכנה וכן שמותם של כלים וחברות בתחום התרגום מקורם גם הוא באבן המפורסמת. וכן פרויקט רוזטה לשיתוף פעולה בין דוברי שפות שונות למטרת ייצור מאגר נתונים רב לשוני של מידע אנושי רחב בהשראת אותה אבן רוזטה עתיקה. כיום המידע כולל מאות אלפי דפים בכ-2500 שפות.
השילוב בין שפה מסתורית עתיקה שפוענחה על ידי אבן מסתורית לא פחות עורר את דמיון האנושות מזה מאות שנים ומשמש השראה לגילויים עתידיים.
