תרגום השבעים

הספר המתורגם ביותר בעולם הוא התנ"ך.

התרגום הראשון הידוע של התורה קרוי תרגום השבעים והוא תרגום ליוונית. לתרגום זה יש חשיבות עצומה בניתוח ובלימוד המקרא ואף בשימור הנוסח העברי.

כמו בכל תרגום מודרני גם תרגום התנ"ך צריך ליצר מבע של שפה אחת בשפה אחרת, אך מעבר לכך בתרגום כתבי קודש יש היבט תרבותי ורגשי משמעותי, יחס הערצה וחרדת קודש שלא קיים בתרגומים אחרים.

שפות בנויות באופן מהותי שונה זו מזו מבחינת דקדוק, תחביר ואוצר המילים. תרגום משפות קרובות כמו משפה אירופאית אחת לשניה או מעברית לערבית הוא קל יותר מאשר תרגום משפות רחוקות אחת מהשניה כמו מהונגרית לסינית או, כמו בתרגום השבעים, מעברית ליוונית.

השוני בין השפות הוא גם בזה שאופן ההבעה שונה משפה לשפה ואין תרגום מדויק למילים מסוימות בשפות שונות. בנוסף לכך, לכל שפה יש את הסגנון שלה ולא תמיד הסגנון עובר בתרגום.

למילים מסוימות יש יותר ממשמעות אחת בשפת המקור ולעיתים המתרגם יאלץ לבחור באחת המשמעויות מתוך כמה ולאבד את מלא המשמעויות המקוריות. לעיתים המצב הפוך שמילה בשפת מקור מתורגמת למילה עם ריבוי משמעויות בשפת היעד ואז אפשרי שקורא התרגום עלול להבין אחרת מההבנה המקורית.

בטקסטים שונים, בעיקר ספרות יפה ושירה וכמובן בתנ"ך אפשר למצוא משחקי מילים בשפת המקור אותם קשה, עד בלתי אפשרי, להעבירם לשפת היעד.

על המתרגם המושלם לקחת הכל בחשבון אולם בפועל הדבר אינו אפשרי.

כשמדובר בכתבי הקודש המצב מורכב עוד יותר – לכתבי הקודש היבטים סמכותיים הגורמים למאמינים לחפור בהם ולהפיק עוד ועוד משמעויות על מנת להבין את רצון האל ועל כן הקושי בתרגום הוא מורכב הרבה יותר.

הנטייה בכתבי הקודש אינה לתרגם את המסר אלא לתרגם את הצורה כדי לשמר את מירב המשמעויות הגנוזות בכתבי הקודש. כל מתרגם ממצב את תרגומו איפשהו בין המימד המילולי למימד הרעיוני.

יש מימרא בתלמוד בה ר' יהודה אומר "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי, המוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף ". כלומר מי שמתרגם באופן מילולי עלול לחטוא לאמת ומי שמתרגם באופן רעיוני עלול לעקור כתובים ממשמעותם המקורית. אבל איכשהו במקרה של תרגום השבעים הגיעו לתרגום מאוזן, אחיד ומקובל.

תרגום השבעים ליוונית נוצר באלכסנדריה במאות ה-2-3 לפני הספירה. התרגום הוא תרגום יהודי שכלל בתחילה את תרגום התורה והורחב לכלל התנ"ך וספרים נוספים. אך לאחר שהכנסייה הקתולית אימצה את תרגום השבעים יחד עם הוולגטה (שהוא אחד התרגומים הלטיניים) כתרגומים המוסמכים היחידים למקור העברי, ננטש התרגום ע"י היהודים המסורתיים.

מקור השם "תרגום השבעים" נעוץ באגדה לפיה 72 זקנים תרגמו את התורה ליוונית. כך מתואר באיגרת אריסטאס (חיבור יהודי הלניסטי מהמאה ה-2 לפני הספירה). לפי המסופר באיגרת, תלמי פילדלפוס השני מלך מצרים ציווה לתרגם את התנך ליוונית כדי שבספריה הגדולה באלכסנריה יהיה התנ"ך נגיש לקהל. ולצורך כך נשלחו מירושלים 72 זקנים. תיאור התרגום הוא חיובי ואף חגיגי. סיפורים דומים עם שינויים מעטים מופיעים גם אצל יוסף בן מתיתיהו ואצל פילון האלכסדרוני (שחי במאה הראשונה לספריה וציין שיהודי מצרים עם הגויים יחד אף חגגו כל שנה את אירוע התרגום בהודאה על כך שהם זוכים ללמוד את תורת משה מתוך התרגום). בתלמוד מתואר שהזקנים הופרדו איש מרעהו ובדרך נס יצא מתחת ידיהם בדיוק אותו התרגום.

ישנם גרסאות שונות לאגדת תרגום השבעים. ישנם תיאורים שמתארים את פעילות 72 המתרגמים כעבודת צוות בעוד תיאורים אחרים מתארים זאת כסיטואציה ניסית. לדעת החוקרים התפתחות אגדת השבעים נבעה כנראה מהרצון לייחס אמינות גבוהה לתרגום זה ולהגדירו ככתבי קודש.

אמנם איגרת אריסטיאס מתארת שהדרישה לתרגום הגיע מהמלך אבל ישנם חוקרים הטוענים שהדרישה באה מיהודי מצרים באותה תקופה שלא דיברו את השפה העברית ובקשו לתרגם זאת ליוונית. בדומה לתרגום התלמוד לאנגלית שהיה יוזמה של יהודים חרדים מארה"ב שחששו שהתרגום יישכח מהם ובעיקר מהדור הצעיר.

חוקרי תרגום השבעים טוענים שריבוי סגנונות התרגום בספרים השונים מלמד על ריבוי מתרגמים שנעו על הקשת שבין התרגום המילולי לתרגום הרעיוני.

חשיבותו של תרגום השבעים מעבר לכך שהוא הראשון הוא בכך שנעשה בתקופה בה התגבש הקנון התנכי ומשקף נוסחים השונים מנוסח המקרא של ימינו (למשל ספר דניאל נכתב לפי החוקרים בערך בתקופה זו). התנ"ך נחתם בסוף תקופת האימפריה הפרסית והוא מתורגם כבר בתחילת תקופת האימפריה היוונית.

חקר התרגום מסייע בפרשנות המקרא משום שהתרגום מכיל לעיתים פרשנות. הוא גם מלמד על המקור העברי שעמד בפני המתרגמים באותה תקופה השונה לעיתים מנוסח המסורה המצוי בידינו.

המונח תרגום השבעים מתייחס לכלל כתבי הקודש הנוצריים הכתובים יוונית.

סדר הופעת 24 כתבי הקודש היהודיים בתרגום השבעים שונה מהסדר המקובל היום. בנוסח המסורה הסידור הוא כרונולוגי ולפי התקופה בה הם התקדשו ובתרגום השבעים סידור הספרים הוא אחר, לפי תכנם. כך למשל מגילת רות מופיעה מוקדם יותר – בתקופת השופטים ולא כמו במסורה שזה מופיע בכתובים (משום שפותחת ב-"ויהי בימי שפוט השופטים…"). הבדל נוסף הוא שתרגום השבעים מכיל גם ספרים חיצוניים שלא נכללו בקנון התנכי העברי.

במקור העברי שם הספרים במקרא קרוי על שם המילה או אחת המילים הראשונות המופיעות בו. "בראשית" – "בראשית ברא אלהים", "שמות" – "ואלה שמות האנשים" וכו'. בתרגום השבעים שם הספר קרוי על שם האירוע המרכזי המתרחש בספר.למשל "Genesis" בגלל תוכן הבריאה ו-"Exodus" בגלל תוכן היציאה ממצרים.

הסדר בתרגום השבעים הוא כך. ספרי חוק ראשונים, ספרי היסטוריה שניים, ספרי חוכמה ושירה שלישיים וספרי נבואה אחרונים כשספרי המקרא מבראשית עד דברים מופיעים בהתחלה גם בתרגום השבעים.

השוואת נוסח התנ"ך הקיים אצלנו לתרגום השבעים מראה שקיימים הבדלי נוסח. המקרה הבולט ביותר הוא ספר ירמיהו. בנוסח המסורה ספר ירמיהו ארוך משמעותית יותר מתרגום השבעים. ובספר ירמיהו יש רמז לזה מהפסוק: "וירמיהו לקח מגילה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הסופר ויכתוב עליה מפי ירמיהו, את כל-דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך-יהודה באש; ועוד נוסף עליהם דברים רבים, כהמה" (ל"ו, לב), כך שכנראה ספר ירמיהו בתרגום השבעים נלקח מהשלב שלפני הגיבוש הסופי של הספר ולכן הוא שונה מנוסח המסורה. באופן כללי תרגום השבעים יותר מצומצם ומסודר ואפילו מחסיר פסוקים שעשויים להתפרש כסתירות. אין לדעת עם זה נובע מנוסח שונה של המקור שהיה בידי המתרגמים או שזה מכוון ובתהליך התרגום התבצע שינוי וניסיון לסדר יותר את סדר האירועים.

למרות האוירה החגיגית בחז"ל ביחס לתרגום השבעים ישנם תיאורים שליליים לתרגום בספרות התלמודית והמדרשית. למשל במסכת תענית נקבע צום בשמונה בטבת בגלל שזהו התאריך בו נכתבה התורה ליוונית. כלומר התרגום נתפס כשלילי.

המספר שבעים אולי גם אינו מקרי. שבעים מייצג ריבוי ביהדות כמו הביטוי "שבעים פנים לתורה". אולם נס התרגום המתואר לעיל חידד את העובדה ש-72 המתרגמים הוציאו מתחת ידיהם תרגום אחיד. ואולי העובדה שהתרגום מאבד את ריבוי הפרושים היא הבעיה בתרגום ולכן התרגום נתפס כגנאי.

ישנם לא מעט מצבים בהם קוראי תרגום מביעים דעות ביקורתיות על איכות וסגנון התרגום ואחרים מנגד רואים את התרגום כראוי. הנה כאן לפנינו דוגמה לתרגום שמצד אחד מוערך ומוגדר כקדוש וניסי ומצד שני נתפס כאסון. לאלהים פתרונים…