הסופר האמריקאי ווילאם אלכסנדר תיאר במאמר שפרסם ב-2014 תהליך מתסכל שלאורך כשנה ניסה ללמוד את השפה הצרפתית. הוא כותב שהמוח שלו דחה כל אסטרטגית לימוד שניסה. וכשחשב שהוא כבר מבין משהו בצרפתית ניסה לשוחח עם ילד קטן בן שלוש ולא הצליח לנהל איתו אפילו שיחה בסיסית.
פרדוקס השפה טוען שכל שפה היא קלה ללימוד כי הרי כל ילד לומד שפות בקלות רבה ובטבעיות. מצד שני כשאותו ילד גדל כל השפות האחרות חסומות בפניו משום שלימודן קשה לו…
העובדה שעולל קטן יכול לרכוש שפה במהירות תוך התבוננות בנעשה סביבו בלבד בעוד שמבוגר נדרש לעזרים שלא באמת עוזרים לו היא לא פחות ממדהימה. לא קיימת טכנולוגיה בעולם שמתקרבת ליכולת הלמידה של ילד נורמלי בן שנתיים ללמוד שפה.
תינוק מסוגל לרכוש במהירות ובטבעיות דקדוק, תחביר וסמנטיקה מורכבים. שפה היא קבוצה של מילים המועברות בדיבור, כתב וסימון המשתלבים יחד להעביר משמעות. ישנם אלפי שפות המשתפות כולן שלושה דברים משותפים – הברות (צלילים קצרים ומובהקים), מילים (היחידה הקטנה ביותר להעברת משמעות), דקדוק (מערכת כללים המאפשרת להבין אחד את השני).
בני אדם מתחילים לדבר בגיל מאוד מוקדם. המילה האנגלית infant (תינוק, עולל, ולד) מקורה במילה הלטינית infans שמשמעותה "חסר דיבור" (not speaking). אבל תוך מספר חודשים קצר התינוק מתחיל לזהות מבנה שפה, להבין את הקשר בין תנועות הפה לצלילים בעלי משמעות. ותוך זמן קצר מתחילה להתפתח תפיסה שפתית המאפשרת לזהות מה נאמר לנו או עלינו. ואז מתפתחת שפה פרודוקטיבית יותר היוצרת ומשלבת מילים. בגיל 4 חודשים בלבד התינוק מתחיל באופן ספונטני להוציא צלילים ו-לנאום בשפה חסרת משמעות שאינה מקושרת לשפה מוכרת. אין קשר בין הצלילים להם נחשף התינוק לאלה שמפיק בתקופה זו של חייו. אולם באופן דומה, ילדים חרשים שרואים את הוריהם משתמשים בשפת סימנים יקשקשו סימנים חסרי משמעות בידיהם. בגיל 10 חודשים לערך, לצלילים המופקים כבר יש משמעות. באותה תקופה התינוק בהדרגה מאבד יכולת להבחין ולהפיק צלילים שאינם בשימוש בשפת אימו. בגיל שנה וחצי לערך הילד כבר לומד מילים בקצב של כמילה ליום, ומאוחר יותר בגיל שנתיים ואילך הילד עובר משלב המילה הבודדת לצירופי מילים. ונוצרת הבעה מקוצרת בסגנון מברקים קצרים "go cat". ותוך זמן קצר מתחילים לדבר משפטים, להתווכח ולהעמיד דרישות.
השאלה איך נרכשת שפה וכה מהר העסיקה בלשנים רבים. B.F. Skinner סבר שהאינטראקציה המשלבת קישור צלילים לאירועים באופן החוזר על עצמו יוצרת תהליך למידה. חומסקי לעומתו סבר שההתנייה לבדה אינה מספיקה ובני האדם נולדים עם יכולת מובנית לרכישת שפה המורכבת משמות עצם, פעלים, ותארים המשותפים לכל השפות, למרות שאין לתינוקות הבנה כלל לגבי מרכיבי וכללי השפה. כי לבני האדם יש נטייה גנטית ללמוד כללי דקדוק. לדעת חומסקי, בני אדם אינם דף חלק בהקשר השפתי והם מתוכנתים לכך מלידתם. החשיבה כיום סוברת שכנראה שקיימים יסודות מולדים המאפשרים לימוד שפה אך השילוב של ההתנייה והאניטראקציה הכרחי גם הוא.
איך זה שתינוקות מוכשרים כל כך בלימוד שפות בעוד שמבוגרים מתקשים? מסתבר שיכולת לימוד שפה אצל ילדים עד גיל שבע היא מופלאה ומשם היא הולכת ודועכת.
המוח של התינוק הרך רגיש לכל צליל, וכשנחשף אליו שוב ושוב הוא לומד לקשר לו משמעויות. וכך גם כששומע חלקי צלילים דומים, ואפילו משובשים וממרחק, כשקיים הקשר המוכר שוב ושוב זה מחזק את ההבנה של הקשר שבין הצליל למשמעות. צלילים חריגים שאינם מוכרים ונשמעים שוב ושוב (כמו צלילי השפה הסינית לתינוקות דוברי אנגלית) מודחקים על ידי המוח כרעשים חסרי משמעות. וכך בהדרגה המוח מאבד יכולת הקשבה לאותם צלילים, ובגיל מבוגר יהיה צורך במאמץ רב רק בכדי להבחין בניואנסים שבין צלילים לא מוכרים. זו בעיה יסודית אחת שהיא סוג של חירשות לצלילי שפה לא מוכרת.
אפשר להשוות זאת לשמיעת מילות שיר מוכר בקול חלוש ממרחק. למרות שהמילים החלושות בקושי מזוהות, המוח משלים את המילים המוכרות ומצליחים "לשמוע" אפילו ניואנסים ולהבין את השיר מתוך ההקשרים מוכרים. בעוד שבזמן שאנו מקשיבים מרחוק למילים שאינן מוכרות נתקשה מאוד לשמוע ולהבין מה קורה.
מספיקים כמה חודשים בגיל הרך של חשיפה לצלילי שפה חדשה כדי לפתח לה יכולת הקשבה. תינוק ששפת אימו אנגלית וייחשף לצלילי השפה הסינית בגיל מוקדם יפתח יכולת הקשבה לאותם צלילים בניגוד לתינוק אחר שהדברים יישמעו לו ממש "סינית", כרעש אתו יש לסנן.
הבעיה השנייה בלימוד שפה שנייה היא שכבר קיימת שפה ראשונה. כשמבוגר לומד מילה חדש בשפה זרה, הוא בד"כ מנסה לקשר את הזיכרון לאותה מילה בשפת אימו, יצירת הזיכרון אינו ישירות בין הצלילים החדשים של השפה החדשה לבין האירוע עצמו (כפי שקורה אצל התינוק), אלא שהקישור והלימוד נוצר על ידי תרגום וחיפוש דמיון למילים מוכרות, דומות בשפה מוכרת.
כאנשים מפתחים מיומנויות זיכרון הם תמיד מדברים על כך שאסוציאציות מסייעות לזכור וכך כשמנסים לזכור ספרות למשל ממליצים לקשר אותם לצבעים או לסיטואציות גאומטריות מדומיינות אחרות. וזה נראה די דומה ללימוד התינוק הרך שמקשר בין צליל לבין אירוע שכנראה מייצר זיכרון חזק יותר.
רוב האנשים הבוגרים אינם מיומנים בטכניקות זכירה שמקשרות צלילים או סימנים לאירועים מדומיינים ולכן הזיכרון אינו חזק דיו, ומתפוגג לאחר זמן.
הבדל נוסף בין רכישת שפה אצל מבוגרים וילדים הוא אינטנסיביות החשיפה לשפה. בעוד אצל הילדים החשיפה לצלילי השפה היא תמידית וקבועה וטוטלית אצל המבוגר זה מזדמן ופחות טוטלי. צריך להתאמץ כדי להיחשף לשפה זרה ולהתאמץ אף יותר כדי לתרגל אותה.
מרכיב נוסף שקיים אצל מבוגרים זה המבוכה והחשש לטעות בהתבטאות בשפה חדשה. המבוכה מעסיקה את המוח ומגבילה את פתיחותו לקליטה ולימוד חדשים.
הסיווג שהמוח עושה לצלילים זרים כרעש, הידע השפתי של שפת אם חזקה שמאפיל על השפה הזרה, ואולי גם הקושי שיש בלימוד בגיל מבוגר הופכים לימוד שפה זרה לאתגר מתסכל.
בבתים דו לשוניים של משפחות מהגרים, בזמן הקורונה, התינוקות פחות נחשפים לשפת המקום בגיל המוקדם וזה עשוי אולי להשפיע על יכולת רכישת צלילי שפת המקום בעיקר אצל ילדים להם יש קשיי שפה הזקוקים לכל סיוע אפשרי ברכישת מיומנות שפתית.
בהקשר דומה יש מחקר מעניין שמראה שחלה נסיגה בשפת המקום אצל ילדים ממשפחות דו לשוניות המצויים בסגר בעקבות הקורונה. למשל אצל ילדי מהגרים בארה"ב שנחשפים לאנגלית רק מחוץ לביתם עשויה לחול נסיגה ואיבוד אוצר מילים כתוצאה מאובדן החשיפה לשפה האנגלית לתקופה ממושכת.
ישנו קסם בפתיחות המוח של ילדים ללימוד דברים חדשים בכלל ושפה בפרט. קסם שאובד עם הגיל. כשם שקסם הילד החמוד מתפוגג בבגרותו כך כנראה אובדת גם יכולת הלימוד של השנים המוקדמות.
