הפוסט הקודם התייחס להשפעת המתרגמים על ההיסטוריה. מאמר זה עוסק בהשפעה המיוחדת של המתורגמים.
בשונה מתרגום העוסק בטקסט כתוב, המתורגמן מתרגם בעל פה. היום המתורגמנות מפותחת מאוד ונחלקת לתתי תחומים והתמחויות – תרגום עוקב, סימולטני עם התמחויות עסקיות בליווי משלחות, בתי משפט, בתי חולים ועוד. למתורגמנות שורשים עתיקים מאוד וקיימים לה עדויות עוד מתבליטים מצריים עתיקים מתקופת הפרעונים במצרים.
למתורגמנים היה תפקיד חשוב ופעיל במהלך ההיסטוריה בהיבטים מדיניים, בהיבטים דתיים במסעות לגילוי ארצות ובכיבושים. אחת הבעיות בעיסוק בתחום המתורגמנות הוא, שהוא בעל פה ולא מתועד, ובתקופות קדומות המתורגמנים הוזכרו רק לעיתים רחוקות. לכן למרות שמאוד ברור שמתורגמנים תמיד התלוו למלכים, למשלחות חשובות ולאירועים מדיניים לא תמיד נשמרו עדויות לכך.
כל הדתות התפשטו מחוץ לטריטוריות המקוריות שלהן למקומות בהן דברו שפות אחרות, ולמתורגמנות היה חלק חשוב בכך. ביהדות, שאינה דת מסיונרית, לא היתה פנייה אקטיבית לשפות ולתרבויות זרות כדי לעודד גיור, למרות זאת היהדות היתה תלויה במתורגמנים במשך מאות בשנים. הסיבה לכך היא בגלל שהשפה העברית היתה פחות מדוברת ומוכרת לאוכלוסיה היהודית לאחר שהבבלים הגלו את העם היהודי ב 586-538 לפנה"ס. באותה תקופה השפה המדוברת על ידי היהודים היתה ארמית שהיתה הלינגואה פרנקה באותה התקופה ולכן המתורגמנות מעברית לארמית הפך להכרח.
בין המאה ה-5 לפנה"ס ועד למאה ה-6 לספירה, ואף מאוחר יותר, מתורגמנים רבים פעלו בארץ ובבבל בבתי דין, בתי מדרש ובבתי כנסת ותרגמו את דברי הדרשן ובעל התפילה. התלמוד מתעד חלק מאותם מתורגמנים שהמפורסם שבהם הוא חוצפית המתורגמן, שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות שעונו למוות בידי הרומאים על כך שהפרו את האיסור ללמד תורה. תפקיד המתורגמנים היה בעיקר פדגוגי, לא היה מדובר בתרגום משפה לשפה אלא היה זה יותר פירוש והסבר לדברי הדרשן בשפה פשוטה המובנת לקהל. התלמוד עוסק בתהליך המתורגמנות ומתאר איך במאה ה-6 לפנה"ס עזרא הסופר תיקן תקנה לקרוא בתורה בימים שני וחמישי (שהיו ימי השוק בהם נאסף הציבור) ובמיוחד בשבת באופן שלצד הקורא עומד מתורגמן המתרגם את המילים לארמית. מנהג זה נמשך מאות שנים (וקיים אף היום בקהילות תימניות) שהמתורגמן חוזר פסוק פסוק אחרי הקורא בארמית, מאוחר יותר ביוונית ובערבית. חשיבות הקריאה בתורה היתה בשפה העברית אבל כדי שהתוכן יובן המתורגמנים תרגמו בעל פה לשפות המדוברות המקומיות.
המתורגמנים גם שיחקו תפקיד בהתפשטות האיסלם באפריקה. במאות השביעית והשמינית במערב אפריקה התנהל מסחר עם העולם הערבי ועם הופעת האיסלם ביבשת נוצר צורך לגשר בין שפת הקוראן, השפה הערבית לבין השפות המקומיות. וכך האיסלם הופץ בסיועם של מתורגמנים שתרגמו את דברי האימאמים לשפות המקומיות. כך היה גם בהתפשטות האימפריה העותומנית שהפיצה את האיסלם בחרב נעשה שימוש במתורגמנים לאלץ את הנכבשים התאסלם.
מהמאה ה-15 הנצרות שמה לעצמה מטרה להגיע לכל קצוות העולם במסגרת מסעות כיבושים וגילוי ארצות תוך תחושת עליונות תרבותית שנבעה גם מעוצמה טכנולוגית ביחס לטריטוריות נכבשות פרימיטביות יותר ובעיקר מהאמונה הנוצרית החזקה שהיא היא דת האמת היחידה. זה הוביל לתחושת ייעוד של הפצת הדת הנוצרית בכל אינטראקציה של מפגש עם תרבות זרה. הנצרות התפשטה גם לאפריקה למזרח אסיה ואפילו מעבר לאוקיאנוס האטלנטי לעולם החדש. ומסיונרים נוצרים בכל מקום עשו שימוש מתורגמנים להמיר עוד ועוד אנשים לנצרות.
קיימות גם עדויות לכשלים בהפצת הדת שנבעו מבעיות עם המתורגמנים. במאה ה-13, המלך לואי ה-9 שלח משלחת למסע ארוך בן כ-5 שנים לאסיה בראשותו של William of Rubruck לאימפריה המונגולית. בשונה ממסעות קודמים למונגוליה, מטרת מסע רביעי זה היתה בעיקרה דתית. ולשליח הפרנציסקני היו כמה וכמה מתורגמנים בראשם מתורגמן אותו כינה בשם Homo Dei שמשמעותו איש האלהים או משרת האל (בערבית עבדאללה). Rubruck מתאר תסכול רב במסע בעקבות היווכחותו בחוסר יכולת וחוסר אינלגנציה של המתורגמנים מה שגרם לתחושת כשלון בשליחותו. מעבר לבעיית היכולת של המתורגמים הוא מאשים אותם גם בחוסר נאמנות בכך שחושד במתורגמנים הארמנים בעיוות המסרים תוך כדי התרגום. ישנה השערה שחשדנות זו נבעה מסוג של גזענות ל-סרצנים (Saracens) כינוי גנאי שטבעו הרומאים לשבטים "הפראיים" ממזרח – לערבים, פרסים, טורקמנים ומוסלמים בכלל והיה נפוץ בקרב הנוצרים באותה תקופה. זה מלמד עד כמה קריטי היה תפקיד המתורגמנים ועד כמה חשוב האמון בינם לבין מעסיקיהם.
לאחר "גילוי" העולם החדש האירופאים הבינו היטב את חשיבותם של מתורגמנים טובים בסיוע בתקשורת עם בני אדם ותרבויות שונות לחלוטין ממה שהכירו עד אז. כשארנן קורטז החל בתהליך כיבוש מקסיקו בשנת 1519 הוא נעזר במתורגמנים לא רק כדי לדעת את האויב ולסייע בכיבוש עצמו אלא גם למטרות המרת דת של האינדיאנים המקומיים. קורטז שמע על אדם מזוקן שבוי בקרב המאיה בשםJerónimo de Aguilar הוא קנה אותו ושחרר אותו מעבדותו. Aguilar למד את שפת המאיה ואף המשיך לשמור על דתו בתקופת שביו. עם הגיעו של קורטז ניתנו לו במתנה 20 שפחות בניהן אחת בשם מלינצ'ה (La Malinche) שדיברה גם את שפת המאיה וגם את שפת הנאווטאל (שם למשפחת שפות אצטקיות). אגוילר ומלינצ'ה שמשו יחד מתורגמים לקורטז תרגום מספרדית לנאווטאל דרך שפת המאיה. לאחר זמן כשמלינצ'ה למדה ספרדית חשיבותה עלתה, היא שמשה כמתורגמנית הראשית לקורטז ואפילו בת זוגו ואם בנו, מרטין. הקשר המיוחד בניהם היה מהגורמים המרכזיים להצלחת הספרדים בכיבוש מקסיקו.
הידע ונאמנותו של אגוילר לדת הקתולית הפכה אותו לאפקטיבי מאוד בהטפה כנגד האלילות המקומית ואימוץ הנצרות. למרות הניסיון הנצבר, הכישרון הרב של המתורגמנים, ושיפור מיומנות ההטפה, המרת הדת לא עברה ללא בעיות. הבעיה לא היתה השפה אלא השוני התרבותי והדתי העמוק שהטמעתו תיקח עוד שנים ארוכות. תחילה על ידי המסדר הקתולי הפרנסיסקני, אחר כך הדומיניקני, האוגוסטיני, ובסוף המאה ה-16 ישועים ואחרים הצטרפו. עם הזמן המסיונריות הנוצרית לא הסתמכה רק על לימוד השפה המקומית אלא בעיקר על הכרת דרך החיים של האינדיאנים, דתם ותרבותם. המסע הצרפתי של ההוגונוטים (Huguenots) לברזיל ב-1578 הגיע לאחר מסע קודם ב-1555 ועשה שימוש בקבוצה שקדמה לו הן כמתורגמנים והן כקבוצה המשולבת היטב בתרבות המקומית ואכן שימוש במתורגמנים מתוך הקהילה היה תמיד עדיף יותר לצורך העברת מסרים דתיים ואחרים.
במעבר לטריטוריות חדשות למתורגמנים היה תפקיד קריטי, אולם הם לא תמיד היו זמינים. הדרך הנפוצה להשיג מתורגמנים היתה לחטוף אוכלוסיה מקומית וללמד אותם את שפתם של החוטפים. אולם החטופים שנלקחו ממולדתם כדי להופכם למתורגמנים בדרך כלל לא ממש שיתפו פעולה. קולומבוס למשל ראה כי מרבית אלה שנלקחו מהאי סן סלבדור, מאיי בהאמה, שלמדו ספרדית קסטילייאנית והועסקו במתורגמנים, קופצים למים ובורחים. לאור ניסיון זה, קולומבוס החזיק גם בנשיהם על ספינת הסנטה מריה כדי לוודא שהמתורגמנים שלו לא ייעלמו לו.
צבאות בעולם העתיק עשו שימוש רב במתורגמים. ניתן לדמיין את לגיונות האימפריה הרומית משתפים פעולה עם כוחות ביזנטיים או שכירי חרב שוויצרים בשירות נסיכים אירופאיים מלאומים שונים שחברו יחד תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית. במקרה הטוב המתורגמנים בשירות כוחות אלה היו חלק מאותם צבאות אם היו כאלה רב לשוניים בנמצא ואז נושא הנאמנות היה פשוט יותר אולם לעיתים המתורגמנים גויסו מקרב האוכלוסיה בת ברית או אפילו עויינת ואז היה קושי לסמוך עליהם. בשוך הקרבות, אותם מתורגמנים, סייעו לתווך הפסקות אש, כניעה או אפילו הסכמי שלום. כך היה לכל אורך ההיסטוריה במפגשים אלימים או של שלום בין תרבויות. כמעט ולא היה מפגש אחד בין אימפריות או תרבויות שלא הצריך מעורבות גבוהה מאוד של המתורגמנים.
המתורגמנות היא פעולה אינטרקטיבית ישירה ומאוד אישית בין בני אדם שלעיתים מצויים בקונפליקט. לאורך ההיסטוריה המתורגמנות עוררה לא מעט בעיות הקשורות לאמון ואף לאתיקה אולם לא היה ניתן לבצע שום פעולה משמעותית בין לאומים שונים ללא מעורבותם של המתורגמנים, לא כצופים מן הצד אלא כגורמים פעילים המשפיעים על התפתחות התהליכים ההיסטוריים.
